המאמר המלא פורסם לראשונה בחוברת גלילאו גליון 114 פברואר 2008

תקציר ומבוא:

מצב התודעה שלנו איננו קבוע, אלא משתנה. באופן הרגיל אנו חולפים בין שלוש רמות עיקריות של תודעה: עֵרות רגילה, שינה נטולת תודעה (שכונתה בעבר "מוות קטן") ושינה עם חלומות - מצב שבו התודעה ערה ועזה, אך מערכת התפישה שלנו מכוונת לתכנים פנימיים במקביל לחסימת התפישה החושית של העולם.

אף שאנו רגילים לעבור שלבים אלו מדי יום, הם מעלים קושיות רבות, הן פילוסופיות והן מדעיות. ביניהן: כיצד ייתכן שהתודעה שלנו "מהבהבת", מופיעה ונעלמת? כשאנו שרויים במצב של שינה נטולת תודעה (או אף במצב קיצוני יותר - בתרדמת, coma), באיזה מובן אנו ממשיכים להתקיים?

נוסף על שלושה מצבי תודעה עיקריים אלה, ישנם מצבי תודעה רבים נוספים, שחלקם חריגים (מתחומי הפסיכופתולוגיה - כגון דֶליריום, פסיכוזה, דיסוציאציה) וחלקם מיוחדים או "גבוהים" יותר, שיש בהם ניסיון מכוון להעצים את התודעה (כגון מדיטציה) או ברגעים פורים במיוחד של יצירה.

לחלום יש מעמד מיוחד. זהו מצב תודעה חריג, שלו תכונות מפתיעות, שלא לומר "חלומיות", מצב שבו מוחנו הישֵן בונה עולמות שלמים, המפתיעים אותנו בכל פעם מחדש. אך מאחר שזהו מצב שכיח ורגיל, אנו נוטים להפחית בחשיבותו. צעירים מוכנים להרחיק עד הודו כדי להתנסות בפטריות ההזיה האקזוטיות ביותר, אבל ה"אוצר" נמצא אצלנו בכל לילה במיטה. החלימה היא המעבדה הפרטית שלנו להבין את תהפוכות מצבי התודעה.
התודעה בעת החלום

אחת התכונות השכיחות של החלימה היא ירידה בתפקודן של המודעוּת העצמית ושל ביקורת המציאות; הדמיוני נתפשׂ כאמיתי. כרגיל, החולם מגלה שחלם רק בעת היקיצה.
סוג יוצא דופן של חלומות הוא "חלומות צלולים".

לפני שנים עסקתי בתרגול ולמידה של מצב זה. חלום אחד שחלמתי, וממנו למדתי רבות, אתאר כאן לפניכם:

טיילתי עם ידידה, ד., בשדה פתוח. ידעתי כל העת שאני חולם.
דמותה היתה זהה לדמותה במציאות. היתה לי תחושה אמיתית, אבל ידעתי שאני חולם.
באיזשהו שלב לא יכולתי להתאפק עוד והחלטתי לומר לה את האמת. הישרתי אליה מבט ואמרתי לה:
"ד., רציתי לומר לך שאנחנו בתוך חלום שלי, את לא אמיתית, אני רק חולם אותך...".
לא אשכח את המבט שנעצה בי.
היא הביטה בי בתדהמה ואמרה לי: "תגיד לי, אתה השתגעת?!".
חשתי נזוף וחסר אונים. לא מצאתי שום דרך להוכיח לה שאני חולם אותה...

"אני" חלמתי את החלום. ידעתי שאני חולם, ומוחי בדה את ההתרחשות וגם את דבריה של ד. אבל "היא" הפתיעה אותי (או את מה שאני חווה בתור "אני"). תגובתה היתה דומה לתגובה של כל אחד מכם, אילו הייתי מנסה לשכנע אתכם שאני חולם אתכם...

אז מי חלם את ד.?

השאלה הזאת מובילה אותנו לעתים לראות בחלום עדות לתהליכים של דיסוציאציה בין חלקים שונים של הנפש. חלק אחד הוא ה"במאי" של הדרמה המתרחשת בחלום, ואילו חלק אחר הוא ה"צופה", המופתע לחלוטין מהמתרחש. הדוגמא דלעיל של "חלום צלול" מראה שאפילו כאשר מתקיימת תודעה עצמית, עדיין ניתן להיווכח בבירור בדיסוציאציה בין חלקי הנפש.

לחץ לקריאת המאמר המלא:

כשחלום פורץ למציאות - תודעה כפולה