המודל המבני הוא מודל אשר ניסח זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, בניסיונו להמשיג את מבנה הנפש האנושית. המודל המבני, בניגוד למודל הטופוגרפי שקדם לו, אינו מתאר את הנפש במונחים של אזורים או שכבות טופוגרפיים (מודע, לא מודע וסמוך למודע) אלא במונחים של רשויות נפשיות נפרדות הנמצאות במאבק תמידי על השליטה בנפש והתנהגות האדם:
איד/ סתמי (Id): האיד הוא חלק נפשי מולד המכיל אינסטינקטים ודחפים ראשוניים. הוא בלתי מאורגן, פועל ע"פ עקרון העונג ועיקרון ההימנעות מכאב ומכוון לסיפוק צרכים בלבד.
אגו/ אני (Ego): האגו מתפתח עם התפתחות התינוק ודרך הכוונת ההורים. הוא פועל ע"פ עקרון המציאות ושימור העצמי, ע"י הדחקה וויסות של האימפולסים שבאיד, בכדי לאפשר לאדם לשמור על בטחונו ולחיות בהרמוניה יחסית עם בני אדם אחרים. אחד מתפקידיו המשמעותיים של האגו הוא יצירת איזון בין דרישות האיד, דרישות הסופר אגו ודרישות המציאות.
סופר אגו/ אני עליון (Superego): את הסופר אגו ניתן לתאר כ"מצפון": מערכת מוסרית הנבנית מהפנמת הדמויות ההוריות והעמדות הערכיות שהנחילו לילד בצעירותו.
ביבליוגרפיה
פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית/ מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג, תל-אביב: תולעת ספרים, 2006.
פרויד/ אנטוני סטור, הוצאת פפירוס, ספרי עליית הגג 1993.
