מבחן המרשמלו הוא ניסוי שערך החוקר וולטר מיטשל, במטרה לבחון את התהליכים המנטליים המאפשרים דחיית סיפוקים. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על הרקע, המטרות ותוצאות הניסוי.
דמיינו לעצמכם ילד בן ארבע יושב בחדרון מול שולחן עליו מונחת צלחת עם מרשמלו אחד. הוא מביט במרשמלו בתאווה, מסתכל לצדדים ומגלגל את המרשמלו בידיו. לרגע אחד הילד אפילו מלקק את המרשמלו, קם מהכסא ומתחיל להסתובב בחדר ורק לאחר מכן חוזר ומתיישב שוב מול המרשמלו הנחשק. הסיבה לכך שהילד מתאפק כל כך שלא לאכול את המרשמלו, היא שהובטח לו, שאם יצליח שלא לאכול את המרשמלו במשך מספר דקות – יזכה בשני מרשמלו. להחלטה האם לאכול את המרשמלו או להתאפק יש יותר משמעות מכפי שאותו ילד מתאר לעצמו.
מבחן המרשמלו - רקע ומטרות
מבחן המרשמלו הוא ניסוי שערך חוקר הפסיכולוגיה Walter Mischel באוניברסיטת סטנפורד, במטרה לבחון את התהליכים המנטליים המאפשרים דחיית סיפוקים. באופן ספיציפי יותר, מישל בחן האם וכיצד מסוגלים ילדים בני שנתיים עד ארבע לדחות סיפוקים.
מישל הזמין כל ילד בתורו לחדרון וביקש ממנו לבחור ממתק מקערה. לאחר שהילד בחר ממתק מישל הסביר לו, שאם יצליח להישאר לבדו בחדר במשך מספר דקות מבלי לאכול את הממתק – יקבל שני ממתקים. מישל ביקש מהילדים לצלצל בפעמון אם יחליטו שלא להתאפק ולאכול את הממתק. מישל יצא מהחדר וצפה בילדים במצלמות בכדי לצפות בהם כאשר הם מתמודדים עם האתגר.
מבחן המרשמלו - תוצאות
ההמתנה לחוקר מבלי לאכול את הממתק היוותה פיתוי משמעותי עבור כל הילדים, אך דרכי ההתמודדות היו שונות באופן משמעותי: כשני שליש מהילדים לא הצליחו להתאפק ואכלו את המרשמלו לפני שהחוקר חזר לחדר הניסוי. חלקם לא ניסו כלל להתמודד ואכלו את המרשמלו מיד עם צאת החוקר, אפילו מבלי לצלצל בפעמון. חלקם ניסו להתאפק אך בשלב מסוים "נשברו". שליש מהילדים לעומת זאת, הצליחו שלא לאכול את הממתק כאשר הם נעזרים באסטרטגיות שונות: חלקם כיסו את עיניהם בידיהם כדי לא לראות את הממתק, חלקם הסתובבו בחדר ושרו לעצמם וחלקם ליטפו וליקקו את הממתק מבלי לאכול אותו.
יותר מעשור אחרי שערך את ניסוי המרשמלו, מישל פנה שנית למשפחות שהשתתפו בניסוי ובדק מדדים שונים כציוני ה-S.A.T (פסיכומטרי בגרסה האמריקאית), קיומן של קשיי קשב ובעיות ההתנהגות, יכולת התמודדות עם מצבי לחץ ושימור מערכות יחסים חבריות. הממצאים היו חד משמעיים: ילדים שהתקשו להתאפק ואכלו את המרשמלו תוך זמן קצר, היו בעלי יכולות נמוכות יותר בתחומים אלו, ביחס לילדים שהצליחו שלא לאכול את המרשמלו. לדוגמא, מישל מצא כי ממוצע הפסיכומטרי של ילדים שהצליחו שלא לאכול את המרשמלו במשך רבע שעה היה גבוה ב-210 נקודות מזה של הילדים שהצליחו להתאפק פחות מ-30 שניות!
על סמך תוצאות אלו, מישל הסיק כי יכולת דחיית הסיפוקים נרכשת בגיל צעיר ורלוונטית באופן משמעותי להתמודדות עם היבטי חיים רגשיים, חברתיים, לימודיים ותעסוקתיים.
מקורות
Mischel, Walter; Ebbesen, Ebbe B. (1970). "Attention In Delay Of Gratification". Journal of Personality and Social Psychology. 16 (2): 329–337
