אם מישהו רק היה אומר לנו מה לעשות כדי להקטין את המינוס בבנק; אם רק היה מתפרסם ספר הוראות למציאת זוגיות; אילו סוף סוף היו מלמדים אותנו כיצד לתמרן בין הילדים, הקריירה, הזוגיות והחברים... אנשים רבים חשים במהלך חייהם שמשהו "פשוט לא מסתדר" ומרגישים צורך בהכוונה וייעוץ שיאפשר להם לפעול להשגת מטרותיהם. תחום האימון החל להתפתח בשנות ה-70' במטרה להציע מסגרת בה ניתן יהיה לקדם ולפעול להשגת מטרות בתחומים שונים.

אימון אישי הוא מסגרת הממוקדת בהשגת הישגים ויעדים אליהם שואף הפונה בתחום האישי או המקצועי. אנשים בעלי שאיפות ועיסוקים שונים פונים לאימון: אתלטים על-מנת לשפר את ביצועיהם, אנשים המתקשים למצוא זוגיות, אנשי עסקים על-מנת לשפר את עסקם וכדומה. האימון האישי מספק ללקוח כלים על-מנת להתמודד עם מצבים וסיטואציות בחיים בצורה טובה יותר: רכישת  מיומנויות חדשות, שיפור יחסי האנוש, פיתוח התנהגות גמישה יותר, יכולת לנתח סיטואציה מפרספקטיבות שונות, בטחון עצמי גבוה  ויכולת לפתור בעיות. אימון אישי יכול להיות תוך אישי (למשל מציאת איזון בין החיים האישים לבין העבודה), בין אישי (למשל מיומנויות פתרון קונפליקטים עם אחרים),  או ביצועי (למשל השתפרות בניהול הזמן).

משך הטיפול משתנה בהתאם לצרכי הלקוח. אימון אישי מתחיל בדרך-כלל בראיון אישי על מנת לאמוד את האתגרים וההזדמנויות בחייו של הלקוח, להחליט על פעילות ראשונה, לקבוע תוצאות רצויות ולהגדיר את אופי היחסים בין המאמן והלקוח. הפגישות יתרחשו בתדירות מסוימת אשר נקבעה מראש, והן עשויות להתרחש פנים אל פנים או דרך הטלפון. במהלך הפגישות המאמן יעזור ללקוח לקדם את השגת המטרה שנקבעה על-ידי הגדרת וקביעת משימות אותן יצטרך הלקוח לבצע מפגישה לפגישה. בנוסף יספק המאמן ללקוח חומר קריאה רלוונטי ומודלים לשאוף אליהם על-מנת לקדם את חשיבתו ומעשיו. כלומר, אימון אישי יוצר מסגרת בה נבנית ונשמרת תוכנית פעולה לקידום מטרותיו של הלקוח.

יש הרואים באימון דרך ליישם את התיאוריה של הפסיכולוגיה החיובית ולחקור את המכניזם הפסיכולוגי באוכלוסיה הנורמאלית, אך למרות זאת יש להבדיל בין אימון לבין טיפול פסיכולוגי. האימון הוא ממוקד, ישיר ומתעסק בהשגת מטרות על-ידי שיפור המיומנויות של הלקוח בזמן קצר, בעוד הטיפול הפסיכולוגי ממושך ומעמיק יותר, ושם דגש על הבנת התהליכים הנפשיים. כמו כן, אימון אישי מתאים לאנשים בריאים בנפשם המעוניינים ביצירת קידום והתפתחות בחייהם, בעוד שהטיפול הפסיכולוגי ממוקד פעמים רבות במצוקות וקשיים ובהתמודדות עמם. 

כמו כן, הקשר בין הלקוח למאמן הוא קשר שיתופי בעל אופי של עמיתים לעבודה, בשונה מהקשר בין המטפל למטופל בטיפול פסיכולוגי. לעיתים אנשים מרגישים בנוח יותר לפנות לאימון, מפני שהתחום אינו מזוהה עם מחלות הנפש לעומת הטיפול הפסיכולוגי.

לעיתים עולים באימון תכנים אשר מתאימים לטיפול הפסיכולוגי. הסט הטיפולי וסוג הקשר לא מאפשרים לפתח כראוי נושאים אלו, והמאמן חסר הכשרה על-מנת לטפל בהם. המאמנים גם חסרים את הידע לגבי אבחון של מקרים קליניים ולכן לא תמיד מסוגלים לזהות האם אימון אישי הוא הטיפול המתאים ביותר ללקוח. כך, למשל, עשוי אדם לפנות לאימון מתוך מטרה למצוא עבודה ולהתמיד בה והמאמן עשוי שלא להבחין בכך שקשייו התעסוקתיים נובעים למעשה ממצב דיכאוני המצריך טיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי.

ביקורת נוספת נוגעת לתהליך הכשרתם של מאמנים: בתחום פסיכולוגיה יש כללי עבודה מובנים ומעוגנים בחוק, ופסיכולוג עובר הכשרה ארוכה על-מנת לעסוק במקצוע. זאת בניגוד לתחום האימון בו עדיין חסר הדרכה מקצועית, הכשרה מקיפה ומעמיקה, קודים לעבודה וכללי אתיקה קבועים ומוסכמים.