אתה נוסע באוטובוס, משתתף בישיבה ואולי נמצא לבדך בבית. ברגע הראשון נדמה שזו התחלה של שפעת- חם לך, אתה מזיע ויש לך צמרמורת קלה- אבל כאשר אתה מתחיל חוש דקירות בחזה וסחרחורת, אתה מתחיל לחשוש שמדובר במשהו רציני יותר, אולי התקף לב. הידיים שלך מתחילות לרעוד, אתה מרגיש תחושה של 'נימול' בכפות רגליך והפחד שעוד רגע תאבד את ההכרה לעיני כולם או לחלופין- כאשר אתה לבדך ואיש לא יכול לעזור לך- הולך ומתגבר.
המצב המתואר בראשית העמוד מהווה תיאור שכיח של מצב המכונה התקף חרדה: חוויה של פחד או אי נוחות קיצונית אשר נמשכת כעשר דקות ומלווים בארבעה ומעלה מהסימפטומים הבאים:
דופק מהיר
קוצר נשימה
לחצים באזור החזה
הרגשת חנק, סחרחורת או צמרמורת
תחושת חוסר יציבות או התעלפות
גלי חום וקור
רעד בגוף הזעה
בחילה או לחץ בבטן
תחושת חוסר מציאותיות, קהות חושים או דה פרסונליזציה ("זה לא אני, זה לא קורה לי").
פחד מהתקף לב, התעלפות, מוות או "השתגעות"
התקף פאניקה מהווה, למעשה, מצב בו הגוף "מתנהג" כאילו הוא מצוי בסכנה כאשר בפועל אין כל סיבה לפחד: הגוף מפעיל מגוון תגובות ומנגנונים אשר במצבי סכנה ממשיים היו מתריעים על הצורך בפעולה הישרדותית- התגוננות, מאבק או בריחה. כך, למשל, אילו היינו מטיילים בג'ונגל ורואים אריה, סביר להניח שהדופק שלנו היה עולה מיידית, באופן אוטומטי, כדי להבהיר לנו שמדובר במצב סכנה. במצב של התקף פאניקה הגוף מתנהג באופן דומה על אף שאין אריה, או סכנה אחרת, שמאיימים עלינו.
התקף חרדה והפרעת חרדה- מה ההבדל?
התקף חרדה הוא מקרה יחיד בו מופיעה חווית הפחד והתסמינים הגופניים-רגשיים הנלווים לה. כאשר ההתקף חוזר על עצמו מספר פעמים וכאשר במשך חודש לפחות מתקיימים גם פחד מהישנות ההתקף, חשש מהשלכותיו ("אני אמות אם זה יקרה לי שוב") ו/או המנעות ושינוי התנהגותי הנובעים מפחד מהישנות ההתקף (המנעות מנסיעה באוטובוס או שהייה לבד בבית, למשל)- מאובחנת הפרעת פאניקה.
מלבד להפרעות פאניקה קיימות הפרעות חרדה נוספות אשר אינן מערבות התקפי חרדה. לקריאה על הפרעות חרדה לחצו כאן
התקף חרדה- גורמים
התקף חרדה נגרם משילוב בין גורמים ביולוגיים, קוגניטיביים ורגשיים.
התקף חרדה מלווה בתגובות גופניות ומחקרים מצביעים על כך שאנשים מסוימים הם בעלי מועדות גנטית-מולדת גבוהה יותר להתקפים מסוג זה, וכי הסיכוי להופעתו של התקף פאניקה גדולה יותר בקרב אנשים בעלי קרובי משפחה הסובלים מהפרעות חרדה.
בהיבט הקוגניטיבי, נמצא כי הסבירות להופעתו של התקף חרדה גדלה כאשר קיימת נטייה לפרש באופן מוגזם וקטסטרופלי תחושות גופניות שונות. כך, למשל, אדם שיפרש הזעה, סחרחורת ותחושות גופניות אחרות כביטוי לכך ש"משהו רע קורה"- נמצא בסיכון גבוה יותר להתפתחות התקף פאניקה ביחס לאדם שיניח כי מדובר בתחושה חולפת ולא משמעותית.
באופן טבעי, גורמים ביולוגיים וקוגניטיביים הקשורים בהופעתו של התקף חרדה מתעצמים על רקע גורמים רגשיים. התקף חרדה עשוי להופיע בתקופה של חוסר ודאות, לאחר אובדן, סביב חוויות טראומטיות ובתקופות של לחץ ומתח מוגברים.
