הגיל השלישי ותהליך ההזדקנות הם תקופה של שינויים משמעותיים בתחום הפיסי, הרגשי, הקוגניטיבי והחברתי. שינויים אלו מלווים לעיתים במצוקה נפשית, פגיעה תפקודית ו/או התעוררות קשיים במערכת המשפחתית ובחלק מן המקרים מצריכים סיוע של איש מקצוע.
פסיכוגריאטריה היא תחום העוסק בבריאותם הנפשית של קשישים ומציע טיפולים תרופתיים והתערבויות פסיכולוגיות לקשיש ו/או בני משפחתו במטרה לשפר את רווחתו הנפשית ואיכות חייו.
מרבית הקשישים מתמודדים עם שינויי הגיל השלישי וההזדקנות ללא מצוקה יוצאת דופן, אך עבור חלקם מלווים השינויים במצוקה או ירידה תפקודית משמעותית. ישנם מספר קשיים שכיחים המצריכים פניה לרופאים פסיכוגריאטריים:
הפרעות דמנטיות: הפרעות דמנטיות הן קבוצת הפרעות נוירולגיות כאלצהיימר, דמנציה ועוד. הפרעות אלו מביאות לפגיעה משמעותית ביכולות החשיבה ומתבטאות בסימפטומים כירידה אקוטית ביכולות הזיכרון, קושי בזיהוי עצמים, פגיעה ביכולת השפתית ועוד. בהתאם, נפגעות באופן משמעותי גם היכולת התפקודית, האפשרות לנהל חיים עצמאיים ומערכות הקשרים הבין אישיים.
התמודדות עם שינויים גופניים ומחלות: התפתחות הטכנולוגיה והרפואה והעליה בתוחלת החיים הביאו עמן גם עליה באחוז הקשישים הסובלים ממחלות כרוניות ומגבלות גופניות משמעותיות. שינויים אלו משפיעים הן על הקשיש ואורח חייו והן על משפחתו המתמודדת עם מגבלותיו הגופניות, ועשויים להביא לקשיים רגשיים (דיכאון, חרדה) ובין אישיים.
התמודדות עם אובדנים: ההזדקנות מלווה באובדן חברים, בני משפחה ובני זוג ואלו עשויים להביא לקשיים רגשיים, בדידות והסתגרות. התמודדות זו עשויה להיות מורכבת במיוחד עבור ניצולי שואה, אשר האובדנים החדשים מציפים את זכרונות האובדן הטראומטיים מתקופת השואה. גם קשייהם של הורים שכולים עשויים להתעצם עם ההזדקנות, לאור ההחמצה והכאב על האובדן ("יכולתי להיות עכשיו סבתא...").
הפרעות רגשיות ונפשיות: קשישים עלולים לסבול ממגוון קשיים רגשיים הקשורים בשינויי הגיל השלישי- דיכאון, חרדה, חשדנות מוגברת- או מקשיים המהווים המשך להפרעות נפשיות שהתקיימו לאורך החיים (סכיזופרניה, הפרעה בי פולארית וכד').
טיפול פסיכוגריאטרי
על אף האתגרים והקשיים הנלווים לשינויי הגיל השלישי, רבים מהקשישים מסרבים לפנות לסיוע מקצועי עקב תחושות של בושה, חשש מסטיגמה, חוסר אמון באפשרות לשינוי (בגילי?!) וקשיים טכניים הנוגעים להגעה לקליניקה ולהוצאות הכספיות.
למרות הסתייגויות אלו, אנשי מקצוע טיפוליים ורופאי גריאטריה (פסיכיאטרים עם התמחות בטיפול בקשישים) עשויים להביא לשיפור משמעותי במצבו הנפשי של הקשיש ולסייע לו בהסתגלות לשינויי הגיל.
אופי הטיפול נקבע בהתאם לקשיים הספיציפיים של הפונה, אך באופן כללי מכוון הטיפול להסתגלות לשינויים החיצוניים (התאלמנות, יציאה לפנסיה), הגופניים (מחלה, הופעה חיצונית) והרגשיים, ולשיפור איכות חייו ותפקודו של המטופל.
במקרים של דמנטיה, אלצהיימר, פרקינסון וכן הלאה כולל הטיפול הפסיכוגריאטרי טיפול תרופתי המכוון למניעת החרפה, הכוונת המטופל ומשפחתו לניהול אורח חיים עצמאי ככל האפשר לאור המגבלות ולעיתים הפניה לריפוי בעיסוק לשיפור ושמירה על יכולות תפקודיות. בקשיים רגשיים אשר אינם מלווים בפגיעה ביכולות הקוגניטיביות ניתן לטפל בהתאם לטיב הקשיים והעדפותיו של המטופל- באמצעות שיחות פסיכותרפויטיות, טיפול תרופתי או טיפול קוגניטיבי התנהגותי. שיטה יעילה נוספת היא טיפול משפחתי או זוגי המסייע בהתמודדות עם דילמות ושינויים ייחודיים לגיל השלישי: חילוקי דעות בין בני זוג לגבי המעבר לדיור מוגן, קושי של המשפחה להתמודד עם מגבלות פיסיות או שינויים רגשיים שעובר ההורה הקשייש וכן הלאה.
