תרפיית היענות היא התערבות פסיכאטרית טיפולית קצרה וממוקדת המכוונת להגברת שיתוף הפעולה של מטופלים עם הטיפול התרופתי שניתן להם. תרפיית היענות רלוונטית בדרך כלל למטופלים הלוקים בהפרעות פסיכוטיות ובהפרעות התמכרות לחומרים. כמו כן, וריאציות מסוימות של תרפיית היענות מיושמות גם למטופלים המתקשים להיענות לטיפול התרופתי, הדיאטה או אורח החיים אשר נדרשים מהם עקב מצבים רפואיים שונים (למשל, מטופלים עם סכרת אשר מתקשים לשמור על תפריט מתאים למגבלותיהם).
תרפיית היענות פותחה עקב האתגר איתו מתמודדים צוותים טיפוליים רבים העובדים עם מטופלים הלוקים בסוגי שונים של הפרעות פסיכוטיות ובפרט במצבי סכיזופרניה. מטופלים אלו נוטים שלא להתמיד בלקיחת הטיפול התרופתי שניתן להם עקב תופעות הלוואי, הקושי בקבלת מחלתם וגורמים נוספים. הפסקת הטיפול התרופתי מביאה במקרים רבים לפריצה מחודשת של הסימפטומים הפסיכוטיים ובכך מסבה נזק משמעותי למטופל בהיבטים רבים: ההתקפים החוזרים פוגעים במוח וביכולת להשתקם מההתקפים ומביאה לאשפוזים חוזרים המגבירים את הסיכון להתבססות הוספיטליזציה. כמו כן, במקרים רבים ההתקפים החוזרים פוגעים במערכות היחסים של המטופל עם קרוביו אשר חווים ייאוש וכעס סביב חוסר שיתוף הפעולה.
תרפיית היענות, אם כן, מכוונת לחיזוק נכונותם של מטופלים להתמיד בלקיחת הטיפול התרופתי שהומלץ להם. תרפיית היענות מבוססת על גישת הריאיון המוטיבציוני ועל הגישה הקוגניטיבית, ומכוונת לחיזוק התובנה של המטופל למחלתו ולקשר בין הסימפטומים לטיפול התרופתי ולביסוס גישה חיובית יותר כלפי הטיפול התרופתי. כמו כן, תרפיית היענות מכוונת להגברת תחושת הבחירה והאחריות האישית במקביל ליצירת אווירה אמפתית, בלתי מאשימה וקשובה לקשייו של המטופל. הטכניקה המרכזית בה נעשה שימוש במסגרת תרפיית היענות היא טכניקה רפלקסיבית המבוססת על הקשבה והעלאת שאלות המכוונות לזיהוי הגורמים לאמביוולנטיות כלפי הטיפול התרופתי ולהדגשת הפער בין תוצאות אי לקיחת התרופות לבין מטרות החיים הכלליות של המטופל.
(Tay (2007, תיארה מספר אלמנטים מרכזיים של תרפיית היענות שביניהם:
- התבוננות משותפת בהיסטוריית המחלה של המטופל תוך התייחסות לחוויות טיפוליות שליליות וקישור הפסקת הטיפול התרופתי לפריצת התקפים פסיכוטיים.
- חקירה עדינה של תפיסת המחלה של המטופל, המידה בה הוא מכיר בה/מכחיש אותה והשלכות המחלה על חייו ועל המטרות שהיה רוצה להשיג (למשל, על האפשרות לעבוד ולהקים משפחה).
- מתן מידע בסיסי על סימפטומים פסיכוטיים.
- חשיבה משותפת על האמביוולנטיות של המטופל כלפי הטיפול התרופתי, על יתרונותיו וחסרונותיו של הטיפול ועל פחדים של המטופל מפניו (למשל, עלייה במשקל, אובדן שליטה, זהות של חולה). זאת, תוך תיקון אמונות שגוית של המטופל לגבי שפעת הטיפול התרופתי (למשל, המיתוס לפיו טיפול תרופתי משנה את האישיות).
- התייחסות מראש לנטייה הטבעית לרצות להפסיק את הטיפול התרופתי כאשר יש שיפור במצב.
- שימוש בהקבלה בין מצבים רפואיים המצריכים טיפול לבין מצבים נפשיים המצריכים טיפול.
- הדגשת הקשר בין היענות לטיפול התרופתי לבין האפשרות להגשים מטרות אישיות.
- התייחסות ישירה לתוצאות הנלוות בדרך כלל להפסקת הטיפול התרופתי
- סיוע בזיהוי סימפטומים מקדימים אשר ניתן למנוע את התפתחותם להתקף פסיכוטי מלא באמצעות פנייה לטיפול.
על אף הרציונל הטיפולי המשכנע העומד מאחורי פיתוחה של תרפיית ההיענות, מחקרים שנויים במחלוקת לגבי מידת השפעתה: מספר מחקרים שבחנו את יעילותה עבור מטופלים עם הפרעות התמכרות והפרעות פסיכוטיות הגיעו למסקנה כי תרפיית היענות מביאה לשינוי מינורי בלבד, או שאינה מביאה לכל שינוי.
ביבליוגרפיה
Compliance therapy: An intervention to improve inpatients' attitudes toward treatment. Tay, Sim-Eng Clara. Journal of Psychosocial Nursing and Mental Health Services, Vol 45(6), Jun 2007, 29-37.
