ביהדות, נחשב השיער למקור כוח ומיניות: שמשון מאבד את כוחו לאחר שדלילה, אהובתו, גוזזת את שיערו; נשים מצוות ללכת בכיסוי ראש בכדי שמראה שערן לא יביא לידי "הרהור עבירה". עבור הלוקים בטריכוטילומניה, השיער אינו מקור כוח אלא מקור להפרעה משמעותית המתבטאת בדחף חזק לתלישת שיער מאזורי גוף שונים.
טריכוטילומניה היא הפרעת שליטה בדחף המתבטאת בתלישת שיער מכוונת, אשר פורצת בד"כ בילדות או הבגרות המוקדמת. התלישה אינה גורמת לכאב, והיא מלווה בריגוש ומתח לפני התלישה ותחושת הקלה וסיפוק אחריה. אזורי התלישה השכיחים הם הקרקפת, הגבות, הריסים ואזור הזקן, אך גם אזורים אחרים עשויים להיכלל. לעיתים מלווה התלישה בהכנסת השיער התלוש לפה, אכילת ציפורניים, הטחת הראש ופעולות אחרות של פגיעה עצמית.
שכיחות ההפרעה
שכיחות ההפרעה באוכלוסייה אינה ידועה אך נראה כי היא שכיחה יותר אצל נשים.
אבחנה ע"פ ה-DSM
האבחנה של טריכוטילומניה ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:
תלישה חוזרת ונשנית של שיער המביאה לאובדן שיער נראה לעין
תחושת מתח בטרם תלישת השיער או תוך ניסיון להתנגד לדחף התלישה
תלישת השיער מלווה בתחושת הקלה, סיפוק או הנאה
הסימפטומים אינם מיוחסים להפרעה נפשית אחרת או למצב רפואי
הסימפטומים מביאים למצוקה או פגיעה בתפקוד בתחום משמעותי (חברתי, תעסוקתי וכד')
גורמים להפרעה
ההסבר להפרעה שנוי במחלוקת וגישות שונות מגדירות ומסבירות את ההפרעה באופן שונה.
גורמים פסיכולוגיים: גישות פסיכולוגיות רואות בתלישת השיער פעולת פיצוי על אובדן (ממשי או מדומיין) של אובייקטים משמעותיים או כביטוי סמלי של דחפים תוקפניים ומיניים. גישות אחרות רואות את ההפרעה כתת סוג של הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (בדומה ל-OCD). הסבר פסיכולוגי נוסף ניתן ע"י גישות הרואות בתלישת שיער סוג של התנהגות פגיעה עצמית הנועדת להפחית מתח או לחלופין, להפחית קהות חושים רגשית.
גורמים נוירו פסיכולוגיים: לא ידוע על גורם נוירו פסיכולוגי ברור להפרעה, אך השיפור שחל לאחר טיפול תרופתי מצביע על קיום מקור נוירולוגי.
גורמים פסיכו סוציאליים והתנהגותיים: תיאוריות התנהגותיות רואות בתלישת השיער התנהגות המאפשרת הפחתת מתח בתגובה למצבי לחץ. בהתאם, מצביעים מחקרים על כך שבקרב הסובלים מטריכוטולומניה ישנו אחוז גבוה של אנשים הסובלים מהפרעה פוסט טראומטית או שחוו אירועים טראומטיים.
טיפול
טריכוטילומניה עשויה להביא למצוקה ופגיעה תפקודית ניכרים וכמעט ואינה נרפאת ללא טיפול. כיום, קיימים מספר סוגי טיפולים להפרעה, כאשר שילוב של טיפול קוגניטיבי התנהגותי עם טיפול תרופתי נמצא כיעיל ביותר. כאשר ההפרעה נלווית להפרעות נפשיות נוספות, כחרדה, הפרעת אישיות וכד', יש לשקול גם טיפול פסיכותרפי דינמי מקיף יותר.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי: נמצא כיעיל במיוחד וכולל טכניקות התנהגותיות כלימוד התנהגויות שיחליפו את תלישת השיער, אימון לניטור (מעקב) עצמי ועוד. טכניקות קוגניטיביות כוללות אימון לזיהוי המחשבות והרגשות הקודמים לתלישת השיער. טיפול קבוצתי המתבסס על טכניקות אלו יעיל אף הוא ומהווה מקור תמיכה משמעותי.
טיפול תרופתי: ישנם חילוקי דעות לגבי הטיפול התרופתי האידיאלי לטריכוטולומניה, אך הטיפול המקובל, כיום, הוא טיפול בתרופות אנטי דכאוניות ואנטי חרדתיות. טיפולים נוספים שנמצאו כיעילים הם תרופות אנטי פסיכוטיות, ליתיום, קלומיפרמין ועוד. למרות יעילות הטיפול התרופתי, נמצא כי ללא טיפול פסיכותרפי מקביל נוטה ההפרעה להישנות.
גישות טיפוליות מרכזיות לטיפול בטריכוטולומניה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול תרופתי.
ביבליוגרפיה
DSM-IV (1994) American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC: American Psychiatric Press.
Victoria E White Kress, Brandy L Kelly, Laura J McCormick. Trichotillomania: Assessment, Diagnosis, and Treatment. Journal of Counseling and Development: JCD. Alexandria: Spring 2004. Vol. 82, Iss. 2; pg. 185.
Gershuny, B. S .; Keuthen, N. J .; Gentes, E. L .; Russo, A. R .; Emmott, E. C .; Jameson, M .; Dougherty, D. D .; Loh, R .; Jenike, M. A . Current posttraumatic stress disorder and history of trauma in trichotillomania. Journal of Clinical Psychology 0021-9762, vol: 62 (12) 2006 p: 1521-1529.
