כן, ברור שלא היית רוצה שהילד יגור בבית עד גיל 40, ולא היית רוצה שהקטנה תוותר על הטיול להודו כדי להישאר עם אמא ואבא. ובכל זאת, השלב בו מתחילים הילדים לעזוב את "הקן הביתי" הוא שלב מורכב בחיינו. שלב השיגור הוא שלב בחיי המשפחה המתחיל עם עזיבת הילד הצעיר את הבית ומסתיים עם עזיבת הילד האחרון.
שלב זה נחשב לחדש יחסית, מאחר ובמאות הקודמות הייתה המשפחה הגרעינית הולכת ומתרחבת אך במרבית המקרים שמרה על מגורים במבנה של "חמולה". היום, מרבית הילדים עוזבים את בית הוריהם בעקבות גיוס לצבא, לימודים או מעבר למגורים עם בן/בת זוג.
שלב השיגור הוא שלב נורמטיבי, ולמרות זאת, מעמיד בפני המשפחה אתגרים לא פשוטים. חוקרים ותאורטיקנים הגדירו באופנים שונים את המשימות העומדות בפני הילדים וההורים בשלב זה, אך נראה כי מרביתם מסכימים על מספר היבטים מרכזיים המאפיינים שלב זה.
ארגון מחדש של המשאבים הפיזיים והכלכליים בהתאם לצורכי הילד החדשים (עזרה במימון לימודים ושכר דירה, למשל) ובהתאם להצטמצמות התא המשפחתי.
ארגון מחדש של תפקידים ומערכות יחסים בתא המשפחתי הגרעיני. ארגון זה דורש חלוקת תפקידים חדשה בבית (מי מוריד את הכלב אחרי שהילד התגייס?) וארגון מחודש של מערכת היחסים בין ההורים, אשר תפקידם ההורי השתנה.
הגברת נפרדותו של הילד העוזב, באופן המאזן בין נתינת תמיכה ושמירה על הקשר האישי לבין קבלת ועידוד עצמאותו. איזון מסוג זה יתבטא, למשל, במתן עזרה כלכלית, שמירה על קשר טלפוני והגעת הילד לארוחות שישי ובמקביל- הכוונת הילד להתפתחות אישית והכרה בנפרדותו מההורים.
התמודדות עם שינויים במבנה התא המשפחתי: בשלב זה מורחב התא המשפחתי מאחר והילדים מקימים מערכות זוגיות ומשפחות משלהם, ומצד שני- ההורים נאלצים להתמודד עם הזדקנות או מות הוריהם (הסבים והסבתות).
מורכבותן של משימות אלו נובע משתי מגמות מקבילות המתעוררות בשלב השיגור: שימור היא נטיית ההורה למנוע שינוי בתא המשפחתי ("מה רע לך פה? מי יפנק אותך ככה בדירה בת"א?") ושחרור מתייחס למוכנות ההורה לאפשר לילד לצאת לעצמאות. במקרים בהם האיזון בין שתי נטיות אלו מופר מתפתח דפוס שיגור בלתי יעיל ובלתי מסתגל: כאשר ההורים אינם סומכים על יכולתו של הצעיר להסתדר בכוחות עצמו, חווים את העולם החיצוני כמאיים ובלתי מספק או חשים כי התא המשפחתי יתפרק ללא נוכחות הילד- יתעורר קושי בשחרור הילד ויציאתו מהבית תלווה באשמה וחששות כבדים. יחד עם זאת, במרבית המשפחות קיימת הן נטייה לשימור והן לשחרור ורובן מצליחות להשיג איזון בין שני צרכים אלו.
כאשר הילד האחרון עוזב את בית ההורים מסתיים שלב השיגור ושלב הקן הריק מתחיל.
