אחת הביקורות הקשות שהופנו כלפי התיאוריה האנליטית של פרויד הייתה השוביניזם שבה.
בהתאם, קנאת רחם הוא מונח אותו הגתה הפסיכואנליטיקאית קארן הורני, כחלק מהתנגדותה למרכזיותו של מונח קנאת הפין של פרויד. על פי פרויד, הזדהותה של הילדה עם אמה נוצרת מתוך ההבנה המגיעה לרוב בשנה השלישית לחיים, כי לה ולאימה אין פין, וכי הדרך היחידה של אמה לפצות על כך הוא דרך האב, המביא לה תינוקות. כך, היא מזדהה עם אימה והופכת את אביה למושא התשוקה האירוטית שלה. בהמשך היא מתיקה תשוקה זו לגברים אחרים, וכך נוצרת מיניות בריאה.
לעומת פרויד, טענה הורני כי המיניות הנשית הינה מולדת, וכי ההזדהות עם האם מתפתחת בילדות ללא קשר לגבריות. כמו כן, היא טענה שכשם שבנות מפחדות מן האב, כך גם הבנים מפחדים מהאם. הפחד של גברים מנשים נובע הן מכך שהם זקוקים להן יותר מבחינה מינית, והן משום דחייתה של הנקבה את הזכר, לאחר שהופרתה ממנו ונעשתה לאם. לבסוף, הדימוי שהגבר מפתח מילדותו של אם מזינה ולא אנוכית, המקריבה את עצמה עבורו, מעורר בו מרירות על כך שאינו יכול להיות אם בעצמו. בתגובה לכך, "ילדו" הגברים תרבות ממנה הם הוציאו את הנשים, ואת האימהות הם דוחים על-ידי המעטה בערכה והעלאת ערכה של המיניות הגברית. רעיונותיה אלה של הורני היוו בסיס מוצק לתיאורטיקניות פמיניסטיות רבות שבאו אחריה, כגון סימון דה-בובואר, אדריאן ריץ' ולוס איריגארי.
