פרפרניה היא סוג של פרנויה המתפתחת בזקנה. במרבית המקרים מדובר באמונה כוזבת הממוקדת בנושא מסוים ומציאותי, כאשר שאר חלקי האישיות נשמרים כפי שהיו. הפרפניות הנפוצות נוגעות ל"מחשבות רדיפה" הכוללות חשש מופרז מרמאות, פגיעה או ניצול ע"י הסביבה. כמו כן, עשויה הפרפניה להתמקד בחשש לבגידת בן/בת הזוג, כאשר נושא הבגידה נפוץ במיוחד כאשר אחד מבני הזוג צעיר או בריא יותר מבן הזוג השני.
הסיבות להתעוררות הפרפרניה מגוונות, ומושפעות הן מתהליך של התדרדרות מנטלית ופגיעה בחושים (למשל, אדם ששמיעתו וראייתו מתדרדרים עשוי לחוש עצמו פגיע וחסר שליטה ולהפוך פגיע יותר לפיתוח חשדנות מופרזת) והן מטראומות בגילאים צעירים כהגירה, פרידה מההורים, מצבי בריחה והסתתרות וכן הלאה. בנוסף, נראה כי תסמינים "פרפרניים" מגנים על הלוקה בהם מפני רגשות קשים יותר של ייאוש, חרדה ודיכאון. לדוגמא, אדם אשר חושש מעזיבה של אשתו הבריאה ממנו עשוי "להעדיף" את הקנאה והכעס עליה על פני תחושות הכאב, החשש ואובדן השליטה בחיים.
פעמים רבות מביאה הפרפרניה ליכולתו של הזקן לשלוט ולתפעל את סביבתו באופן שמאפשר לו לשמר את תחושת השליטה והיכולת. יחד עם זאת, מביאה הפרפרניה לסבל וחרדה משמעותיים ומומלץ מאוד לטפל בה כדי להקל הן על הזקן והן על המטפלים בו. ראשית, יש להכיר בקשייו של הזקן ולנסות להקל עליו באמצעות ניסיון לבסס קשר של אמון ומציאת פתרונות מעשיים לחששותיו. לדוגמא, ניתן לאפשר לזקן החי בבית אבות לנעול את מגירתו, להסביר לו מהי התרופה הניתנת לו וכן הלאה. בנוסף, ניתן להיעזר בטיפול תרופתי אנטי פסיכוטי או בטיפול פסיכולוגי, המאפשר הרגעה, תמיכה ושיפור הדימוי העצמי ותחושת הביטחון. בהמשך, עשוי המטפל לעזור למטופל לזהות את מערך החשיבה הבלתי הגיוני ולהמירה במערך יעיל יותר.
ביבליוגרפיה
האתגר שבהזדקנות/ ליאורה בר טור, הוצאת אשל 2005
