פרסוניפיקציה הינו מונח מפתח בתיאוריה הבינאישית של הפסיכיאטר האמריקאי הארי סטאק סאליבן. סאליבן הגדיר פרסוניפיקציה בתור מסגרת התייחסות פנימית של האדם דרכה הוא מבין את העולם. מסגרת זו נובעת מהאופן שבו הוא מייצג את החוויות הבינאישיות שחווה בעבר ובהווה. ישנם שני סוגים של פרסוניפיקציות: של העצמי ושל האחר, שניהם מתעצבים לאורך החיים אך נקבעים במידה רבה על פי האינטראקציה עם האם בשנים הראשונות של החיים. הפרסוניפיקציה של האם מבוססת על פי ההבחנה בין מצבים של חרדה, היוצרים דימוי של אם או אמהות רעה, לבין מצבים של אופוריה, היוצרים דימוי של אם/אמהות טובה. הפרסוניפיקציה של העצמי מחולקת לשלושה סוגים עיקריים:
פרסוניפיקציה של "אני-טוב": אלו הן כל ההתנהגויות של התינוק הפוגשת את האישור והעידוד של האם. התגובות החיוביות של האם מובילות להכרה המודעת של האדם לגבי התכונות וההתנהגויות החיוביות שהוא מחזיק ברשותו.
פרסוניפיקציה של "אני-רע": אלו הן כל ההתנהגויות של התינוק המעוררת מורת-רוח אצל אמו, ובאמצעותן מאפיין האדם את החלקים השליליים של עצמו.
פרסוניפיקציה של "לא-אני": אלו הן כל ההתנהגויות שתגובת האם אליהן עוררו חרדה כה רבה, עד שהתינוק נאלץ להדחיקן ולא להכיר בהן כחלק ממנו. פרסוניפיקציות של לא-אני שוכנות בלא-מודע ומופיעות רק במצבים שבהן מתמוטטים מנגנוני ההגנה, כגון בסיוטי לילה או במצבים פסיכוטיים.
ביבליוגרפיה
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
Evans, F. B. (1996). Harry Stack Sullivan: Interpersonal Theory and Psychotherapy. London: Routledge.
