זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, הניח כי המיניות היא אחד הכוחות המשמעותיים המניעים אותנו ומשפיעים על אישיותנו. המיניות הבוגרת האידיאלית, לטענתו, היא מיניות גניטלית: מיניות המבוססת על הנאה מקיום יחסי מין מלאים בין שני בוגרים הטרוסקסואלים. עם זאת, פרויד זיהה כי מרבית האנשים נהנים גם ממגעים מיניים שאינם מיניים גניטליים טהורים (כמין אוראלי). לדבריו, המיניות הבוגרת מבוססת על מרכיבי המיניות הילדית - דחפים פטישיסטיים, הומוסקסואליים, סדיסטים ומזוכיסטים וכן הלאה - המתבטאים במינון מסוים במיניות הנורמטיבית הבוגרת. לטענתו, כל עוד קיימת גם יכולת להפיק הנאה ממניות גניטלית, דחפים אלו אינם בעיתיים.
כאשר האגו אינו בשל דיו, אין הוא מצליח לווסת את הדחפים המיניים והאדם סובל מפרוורסיה (סטייה מינית) ומבטא דחפים מיניים בלתי בוגרים באופן בלתי הולם וללא עכבות. לדוגמא, אדם הסובל מפרוורסיה עשוי ליהנות הנאה מינית ממציצנות, חשיפת איברי מינו בציבור וכן הלאה.
ביבליוגרפיה
אישיות: תיאוריה ומחקר/ ביטמן ואחרים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1992.
