פנייה נגד העצמי הינו אחד ממנגנוני ההגנה שהוסיפה הפסיכואנליטיקאית אנה פרויד לתיאוריה הפסיכואנליטית. מטרתם של כלל מנגנוני ההגנה הינה למנוע מתכנים מאיימים לעלות אל המודעות. במקרה של פנייה נגד העצמי, נמנע האדם מהדחף לפגוע באדם אחר באמצעות הפניית הדחפים התוקפניים הללו כלפי עצמו. למשל, מטפלת בילדים שקנאה בהריונות התכופים של אמה, היתה נוהגת להפנות את השנאה שחשה כלפי אמה אל עצמה, ואילו אל אמה הפנתה בעיקר רגשות של אהבה. פנייה נגד העצמי עשויה להתבטא גם בהכשלה עצמית, למשל, סטודנט שנמנע משינה דווקא בלילה שלפני המבחן החשוב ביותר שלו, שלקראתו התכונן במשך חודשים ארוכים. כך, מתמקד הקשב באירועים השליליים החיצוניים (לא ישנתי מספיק ולכן נכשלתי) ונמנעת ההתמודדות האפשרית עם תכנים פנימיים מאיימים (אני לא מוכשר מספיק ולכן נכשלתי).
ביבליוגרפיה
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
