כמעט כולנו נענשנו או הענשנו במהלך חיינו: דו"חות חנייה, הוצאה מהכיתה, ביטול דמי כיס וכן הלאה הן דוגמאות יומיומיות לשימוש הרב שנעשה בחיינו בענישה.  מלבד שימוש זה, עונש הינו מושג יסוד בתיאוריות של עיצוב התנהגות באמצעות כללי ההתניה האופרנטית, אותם הגדיר הפסיכולוג ההתנהגותי ב.פ. סקינר. סקינר הראה במחקריו כיצד ניתן לעורר התנהגות אצל בני אדם ובעלי חיים, להגביר אותה, להפחית ממנה או להכחידה לחלוטין באמצעות תגמולים חיצוניים. למשל, חולדה שלמדה ללחוץ על דוושה בתגובה לקבלת חיזוק חיובי בדמותו של מזון, תחדל בהדרגה מללחוץ עליה, אם בעקבות הלחיצה יינתן לה זרם של שוק חשמלי מכאיב. במקרה זה, השוק החשמלי הינו עונש, המפחית את הסבירות להתנהגות מצד החיה.

סקינר טען שענישה אינה אפקטיבית בשליטה על התנהגות בשל אופיה המאיים, שעלול להוביל דווקא לפיתוח התנהגויות שאינן רצויות אף יותר. לכן, על מנת למקסם את האפקטיביות של העונש, עליו להיות מיידי ולהינתן בכל פעם שמתבצעת ההתנהגות הבלתי רצויה. בנוסף, יש להימנע מענישה חמורה מדי, שעלולה להעלות תחושות של כעס ותסכול, ובדרך של התניה קלאסית לגרום למוענש לקשר בין העונש למעניש, במקום בין העונש להתנהגות הבלתי רצויה. למשל, אדם אשר מכה את כלבתו בכל פעם שהיא עושה את צרכיה בבית, ילמד אותה לפחד ממנו, במקום לפחד מהתוצאה של המעשה. לבסוף, במקביל למתן העונש מומלץ לחזק התנהגות חלופית רצויה, למשל, מינוי הילד המפריע ביותר בכיתה ל"שומר השקט" הכיתתי.

לקריאה נוספת

• קישורים נוספים באתר: התניה אופרנטית

ביבליוגרפיה

1. ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
2. ראובינוף, ר., ברקוביץ, ח., ואופנהיימר, א. (1991). מבוא לפסיכולוגיה (יחידה 4: למידה). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.