הפסיכולוג והתיאורטיקן אברהם מאסלו, ממייסדי הפסיכולוגיה ההומניסטית, ראה את התנהגות האדם כמונעת ע"י צרכים המסודרים ע"פ סדר היררכי בפירמידת צרכים. האדם שואף למילוי צרכים אלו, כאשר ככל שמיקומו של הצורך בפירמידה נמוך יותר, כך הוא קריטי יותר לקיומו של האדם; כאשר צרכים בסיסיים אינם מסופקים, האדם אינו יכול לפנות למימושם של צרכים הממוקמים במקום גבוה יותר בהיררכיה. לדוגמא, אדם אשר צרכיו הפיסיים (חום, ביטחון) אינם מסופקים לא יפנה לעיסוק בהשגת אהבה וכבוד מסביבתו.
מאסלו חילק את הצרכים למניעי גדילה (Being Needs) ומניעי חסך. מניעי חסך הם ארבעת הצרכים הנמוכים בפירמידה, הקשורים לקיום פיסי ופסיכולוגי. כאשר צרכים אלו מסופקים, פנוי האדם לעסוק במניעי הגדילה- צרכים המספקים לאדם את התוכן באמצעותו יוכל לחיות חיים מלאים ומשמעותיים. צרכים אלו מכונים צרכים של הגשמה עצמית וכוללים צרכים קוגניטיביים - הצורך להכיר, לדעת, להעמיק וללמוד; צרכים אסתטיים - ההתפעלות מהיופי, מהאיזון ומהסימטריה של הטבע; וצורך במימוש העצמי - להגשים את היכולות שלי, להיות יותר ויותר ממי שאני באמת. מרבית האנשים עסוקים כל חייהם במניעי החסך ורק מעטים זוכים לעסוק ולהגשים את מניעי הגדילה.
