אם ננהל יומן בו נרשום את כל הפעילויות שאנו עושים ביום, נהיה מופתעים לגלות כמה מעט זמן אנו מבלים בלחשוב על עצמנו. מחקרים מצאו שהסיבה שאנו נוטים לא לחשוב על עצמנו היא שההתמקדות בעצמנו גורמת לנו להרגיש רע, ואנו מעדיפים לעסוק בפעילות אחרת.
התיאוריה של מודעת עצמית טוענת, שכאשר אנשים מודעים לעצמם בעקבות סיטואציות מסוימות (למשל, הצצה במראה, דבור בפני קהל ועוד), הם נוטים להשוות את העצמי לסטנדרטים מסוימים, דבר שמוביל למציאת סתירות בעצמי. כלומר,פעמים רבות אנשים נוטים לגלות שהתנהגותם אינה תואמת את ערכיהם או האידיאלים שלהם. סתירות אלו גורמות למצב רוח רע, וככל שאנשים יותר ממוקדים בעצמם, כך הם בעלי מצב רוח רע יותר. ניתן לפתור זאת או על-ידי בריחה מהעצמי או על-ידי שינוי ההתנהגות.
ניסוי אשר ממחיש כיצד מודעות לעצמי גורמת לשינוי בהתנהגות: בליל הקדושים ילדים מחופשים יצאו לשכונת ביתם על מנת לאסוף ממתקים. בפתח אחד הבתים הושארה עבורם קערת סוכריות עם הוראה לפיה מותר לקחת רק סוכרייה אחת מהקערה. כ- 34 אחוז מהילדים לקחו יותר סוכריות והפרו את הבקשה מכיוון שלא היה אף מבוגר שיפקח על התנהגותם. עם זאת, כאשר מאחורי קערת הסוכריות ניצבה מראה אחוז הילדים שלקחו רק סוכרייה אחת עלה, כנראה בשל המודעות העצמית המוגברת.
אנשים שונים נוטים להיות שונים בצורה בה הם מתמקדים בעצמם:
בעלי מודעות עצמית פרטית - הנטייה של אנשים להיות קשובים לאני הפנימי שלהם, ולהיות מודעים לרגשותיהם ומחשבותיהם. לדוגמא, אנשים אלו יסכימו שהמשפטים הבאים מתארים אותם: "אני תמיד מנסה להבין את עצמי" או " אני מודע לשינויים במצב רוחי".
בעלי מודעות עצמית ציבורית - הנטייה של אנשים להתמקד בזהות הציבורית שלהם. אנשים תופסים את עצמם כיצורים חברתיים ומתמקדים בתדמיתם בעיני אחרים. לדוגמא, אנשים אלו יסכימו שהמשפטים הבאים מתארים אותם: "אני עסוק במה אנשים אחרים חושבים עלי" או " אני מודאג לגבי הדרך בה אני מציג את עצמי". מדובר בשתי תכונות מובחנות, כאשר אנשים אשר נוטים להיות בעלי מודעות עצמית פרטית גבוהה בדרך-כלל נוטים להיות בעלי מודעות ציבורית נמוכה ולהפך.
