מבחני וקסלר הינם מבחני אינטליגנציה (מבחני IQ) אשר משמשים לשם בחינת מנת המשכל של האדם.
מבחני וקסלר אשר פותחו על-ידי דוד וקסלר מורכבים משלושה מבחנים: אחד למבוגרים, אחד לילדים, ואחד לפעוטות. המבחן פותח לראשונה על-מנת להתאים את המבחן לצרכי המבוגרים, שעל-פי דעתו של וקסלר לא נענו במבחני האינטליגנציה הקודמים. המבחן עבר מספר תקנונים וגרסאות, עד שהגיע לגרסא הנפוצה כיום. המבחן מכיל 11 תת-מבחנים, שישה מילוליים וחמישה ביצועיים הניתנים לנבדק לסירוגין. ישנן מספר גרסאות של מבחנים מקוצרים, אשר נמצאו מהימנים לצורך ניבוי רמת המשכל.
הגרסא לילדים מכילה 12 מבחנים, כאשר שניים מהם משמים כחלופות בלבד, או כמבחנים נוספים במידה ונשאר זמן. פריטים רבים נלקחו מהמבחן למבוגרים, ואיליהם נוספו פריטים ברמה נמוכה יותר. מבחינת התוכן, התת-מבחן היחידי שאינו נכלל בסולם המבוגרים הוא מבוכים.
הגרסא לילדי הגן מיועדת לילדים בגילאים ארבע עד שש וחצי. הסולם מכיל 11 מבחנים, שרק 10 מהם משמשים על-מנת לחשב את מנת המשכל. שמונה מבחנים הם גרסא קלה יותר של מבחני וקסלר המקוריים, ושלושה פותחו על-מנת לענות על צרכים שלא נענו במבחני וקסלר הקודמים.
מלבד ייעודם הראשוני למדוד את רמת המשכל, משתמשים במבחנים גם לשם אבחון קליני. וקסלר אף טען שניתן לגלות הפרעות נפשיות מסוימות בעזרתם.
ביבליוגרפיה
1. אנסטאוי, א .(1990). מבחנים פסיכולוגים. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
2.Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A. (2003). Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, ninth edition. Philadelphia: Lippincott Williams& Willkins
