כוונה פרדוקסלית הנה טכניקה טיפולית שפיתח מייסד אסכולת הלוגותרפיה, ויקטור פרנקל, המיועדת לטיפול במגוון רחב של בעיות ספציפיות, כגון פוביות ספציפיות, נדודי שינה ואימפוטנציה מינית. בטכניקה הזו מתבקש המטופל לכוון את הרצון שלו כלפי הדבר עצמו שהוא חושש מפניו, ועל-ידי כך לעקר את הפחד ממשמעותו. פרנקל מדגים זאת בספרו "האדם מחפש משמעות" באמצעות מקרה של רופא צעיר שהגיע אליו עם פחד מפני הזעה. הוא אמר שבכל פעם שהיה חושש מפני התקף של הזעה, עצם החרדה מכך היתה מביאה אותו להזעה מופרזת. פרנקל יעץ לו שבפעמים הבאות כשהוא עומד בפני התקף של הזעה, יחליט בינו לבין עצמו שהמשימה שלו היא להראות לכולם כמה הוא יכול להזיע. וכך, במקום לומר לעצמו להפסיק להזיע, כפי שעשה עד אז, הוא החל לעודד את עצמו להזיע כמה שיותר, ותוך שבוע אחד הוא השתחרר מפוביה שסבל ממנה במשך ארבע שנים.
גם במקרים של נדודי שינה, המצב לפי פרנקל דומה: כוונת היתר להירדם מפריעה ליכולתו של המטופל לעשות כן. לפיכך, במקרים כאלו על הלוגותרפיסט לייעץ למטופל לעשות בדיוק את ההיפך, כלומר, לנסות להיות ער זמן רב ככל האפשר. הטיפול הזה "מוציא את הרוח ממפרשי החרדה" של המטופל ובאמצעות הומור והתרחקות מעצמו, הוא מקנה לאדם שליטה בבעיה ומכשיר את הקרקע כדי לפתור אותה.
