טיפול קצר מועד מעורר חרדה על פי פיטר סיפנאוס - Short Term Anxiety Provoking Psychotherapy - STAPP; Peter Sifneos
בשנת 1956 הופנה אל הפסיכיאטר פיטר סיפנאוס (Peter Sifneos) סטודנט בן 27, אדם מתפקד אשר החל לסבול בפתאומיות מהתקפי פאניקה ומחרדת קהל לאחר שהוא וארוסתו הכריזו על תאריך חתונתם. במהרה הוא החל לפתח הימנעויות אגורפוביות ממקומות הומי אדם, מנסיעה ברכב ובתחבורה ציבורית. צוות הפסיכיאטרים שפגש את המטופל לראשונה העריך כי יהיה עליו לעבור טיפול פסיכואנליטי באורך של 3 שנים לפחות על מנת להתגבר על קשייו. עם זאת, העובדה שחתונתו של המטופל היתה אמורה להתקיים תוך 3 חודשים הובילה את סיפנאוס לנסות עימו טכניקה חדשה: טיפול קצר וממוקד, שאורכו היה 6 מפגשים בלבד. התוצאה: המטופל הגיע להבנה מעמיקה בנוגע למקורות ההתפתחותיים של קשייו ונרפא מהסימפטומים החרדתיים כמעט לחלוטין. בבדיקה שנערכה מספר שנים לאחר סיום הטיפול התברר כי האפקט הטיפולי נשמר. בעקבות הצלחה זו הגדיר סיפנאוס את אחת משיטות הטיפול הראשונות בגישה דינאמית שהוגבלו בזמן, אותה כינה טיפול קצר מועד מעורר חרדה.
הטיפול הוא טיפול דינאמי, ומטרתו הינה הגעה להבנה מעמיקה בנוגע למקורות ההיסטוריים והעכשוויים של הסימפטומים אותם מציג המטופל. הפוקוס הטיפולי נבחר כבר בפגישה הראשונה, וקשור לרוב לקונפליקט האדיפאלי או ליחסי גומלין בינאישיים בעלי אופי משולש (קודקוד אחד מייצג את המטופל, השני את האם והשלישי את האב). לאורך הטיפול, מעורר המטפל מצבי חרדה רבים באמצעות עימותים ופירושים קשים לעיכול. המטרה הינה ליצור "משברים רגשיים" שעליהם יוכלו המטפל והמטופל להתגבר בכוחות משותפים.
הטיפול מתקיים אחת לשבוע במועד ובמיקום קבועים. זמן הסיום אינו נקבע מראש אך אורכו הממוצע הוא כ-15 פגישות. המטפל הינו אקטיבי ומעורב מאוד במהלך הטיפול.
מבנה הטיפול מעורר החרדה
ניתן לחלק את הטיפול לארבעה שלבים מרכזיים:
המפגש הראשוני: זהו השלב שבו נוצרת ברית העבודה (הברית הטיפולית) בין המטפל למטופל. המטפל מגדיר את המוקד הטיפולי וכן את הציפיות המינימליות שלו מתוצאות הטיפול.
השלב המוקדם: מערכת היחסים בין המטפל למטופל נבחנת דרך יחסי ההעברה, מה שמוביל לחיזוקה של הברית הטיפולית.
שיא הטיפול: זהו עיקר הטיפול, שבו מתמקד המטפל במתקפה על מנגנוני ההגנה של המטופל ועל ההתנגדויות שהוא מציג כנגד דיון במוקד הקונפליקט העיקרי. המטפל מעניק למטופל תמיכה ועידוד כאשר הוא נאבק להבין את הקשיים שלו ומציע לו דרכים חדשות להבין את עצמו ולפתור את קשייו.
השלב הסופי: בשלב זה נבחן השינוי הממשי בחייו של המטופל בעקבות ההתערבות הטיפולית, כדי לוודא שהוא אכן משתמש בדפוסי התנהגות חדשים על מנת להתמודד עם קשייו. כמו כן, נערכים המטפל והמטופל לקראת הפרידה וסיום הטיפול.
קריטריונים לבחירת מטופלים לטיפול מעורר החרדה
ראשית כל, תלונתו של המטופל צריכה להיות ממוקדת וברורה יחסית. על המטופל להיות בעל כוחות אגו חזקים, אינטליגנציה מעל לממוצע, יכולת תובנה, מוטיבציה גבוהה ומוכנות לשינוי. כמו כן, יש להוכיח כי המטופל חווה לפחות קשר משמעותי אחד בילדותו, כדי לוודא שיש לו את היכולת ליצור ברית טיפולית מהירה עם המטפל.
ההפרעות המתאימות לטיפול מעורר החרדה של סיפנאוס כוללות הפרעות חרדה, פוביות ספציפיות עם מרכיבים אובססיביים, מצבים של אבל, דיכאון מתון וקשיים בינאישיים. הטיפול אינו מתאים למטופלים הסובלים מבעיות הנמשכות שנים ארוכות, כגון הפרעות אישיות, ואינו מתאים לסכיזופרנים או למטופלים עם נטיות אובדניות.
Kaplan H.I, Sadock B.J, & Grebb J.A. (2003). Synopsis of Psychiatry, Behavioral Sciences, Clinical Psychiatry (ninth edition). Philadelphia: Lippincott Williams & Willkins
Nielsen, G. & Barth, K. (1991). Short-term anxiety provoking psychotherapy. In: P. Crits-Christoph & J. P. Barber (Eds.). Handbook of Short-Term Dynamic Psychotherapy (pp. 45-79). New-York: Basic Books.
Sifneos, P. E. (1987). Short-term Dynamic Psychotherapy: Evaluation and Technique. New-York: Plenum.
