סבתות רבות עשויות להיפגע כאשר הן מגלות שנכדן בן החצי שנה, ששמח לבואן כמה ימים קודם לכן, מתחיל לבכות ונרתע כאשר הן מרימות אותו. הסיבה לשינוי זה היא בדרך כלל הופעתה של חרדת הזרים-  שלב התפתחותי נורמטיבי בו מבחין התינוק בין אנשים מוכרים לזרים לו, ומגיב לזרים בבכי או רתיעה.

התינוק הוא יצור חברתי, ומגיל צעיר הוא מגיב לאנשים שסביבו. כבר מראשית התפתחותו הוא מגלה עניין בפנים אנושיות, ובסביבות גיל חודשיים מבטו מתמקד במרכז הפנים, סביב אזור העיניים, האף והפה של האדם שמולו. עד גיל שלושה חודשים הוא מזהה את הדמות המטפלת בו, ובדרך כלל יחייך אליה את חיוכיו הראשונים. באותה תקופה מתחיל הקשר הבין אישי בין התינוק ובין האם (או הדמות המטפלת) להיות הדדי, מתואם ומגובש יותר. בתקופה זו מתחזקת ההתקשרות הרגשית של התינוק לדמויות המרכזיות בסביבתו, ונוצרת תחושה של אמון בסיסי, שחשובה למהלך ההתפתחות הנפשית בהמשך חייו. על אף שתינוקות נקשרים ומזהים את הוריהם כבר מגיל 3 חודשים, עד גילאי  חצי שנה- 8 חודשים הם נוטים להיות חברותיים ורגועים גם עם זרים; החל מגילאים אלו ועד סביבות גיל שנה, התינוק יבחין באופן ברור בין דמות מוכרת לבין זר. לנוכח זר התינוק לרוב יבכה, או  יישאר מרוחק ומסויג- אלו הן תגובות המבטאות חרדה. בדרך כלל ככול שהזר יקרב לתינוק הוא יתרחק ממנו ויתקרב אל אימו, לדמות מוכרת כלשהי או אפילו לדמות עצמו במראה. "חרדת זרים" זו נובעת מיכולת התנועה הגדלה של התינוק החושפת אותו לסכנות שלא התקיימו קודם לכן, ומהתפתחותו הקוגניטיבית המאפשרת לו לחוש את חשיבות הוריו לקיומו. חרדה זו אינה מתקיימת אצל כל התינוקות, אך כאשר היא מתקיימת היא נוטה להיות מוכללת גם לדמויות מוכרות במידת מה, כבייביסיטר, סבים וסבתות. חרדת הזרים נעלמת באופן טבעי בסביבות גיל שנה, ולכן אין להאיץ בתינוק ולנסות "לחנך" אותו לאמון בזרים. יחד עם זאת, ניתן להרגילו לאנשים נוספים באופן הדרגתי ע"י הזמנת אנשים נוספים למשחק משותף עם האם/אב והתינוק, הנחיית זרים להתקרבות הדרגתית אל התינוק וכן הלאה.