"אם תתנהג יפה נלך לבריכה"; "אל תחנה פה, יש המון פקחים"... אמירות יומיומיות אלו מבטאות את השימוש השכיח שאנו עושים בחיי היומיום בשיטת החיזוקים- שיטה המבטאת את אחד מעקרונותיה הבסיסיים של הגישה ההתנהגותית. שיטה זו מבוססת על ההנחה כי כאשר אנו מחזקים תגובה, אנו גורמים לעליה בשכיחותה. קיימים שני סוגי חיזוקים: שלילי או חיובי.
חיזוק חיובי- לאחר ביצוע הפעולה הרצויה, המטופל מקבל תגמול חיובי, לדוגמא: בכל פעם שהילד מכין שיעורי בית הוא מקבל לאחר מכן סוכרייה.
חיזוק שלילי- ישנם שני סוגים של חיזוק שלילי: בריחה והימנעות. בשניהם המטופל מבצע את הפעולה על-מנת להימנע מגירוי לא נעים (שלילי).
הימנעות- הפעולה מתרחשת על-מנת למנוע את הופעת הגירוי השלילי בעתיד, לדוגמא: למידה למבחן על-מנת להימנע מציון גרוע.
בריחה- הפעולה מתרחשת על מנת להפסיק את הגירוי השלילי. לדוגמא כאשר הילד יוצא מחוץ לבית ביום גשום, הוא נענה לבקשת האם לשים מעיל על-מנת להימנע מהקור.
כפי שניתן לראות, אנו משתמשים בחיזוקים באופן אינטואיטיבי בחיי היום יום שלנו, אך בתחום הפסיכולוגיה נעשה שימוש מובנה בשיטה זו: שיטות טיפול התנהגותיות, למשל, עשויות להביא לשינוי התנהגותי משמעותי ע"י הגדרת יעדים וחיזוקים חיוביים אשר יתקבלו בתמורה לעמידה בהם. הורים לילד הסובל מבעיית הרטבה, למשל, עשויים להיות מונחים לשבח אותו או לקנות לו מתנה סימלית בכל לילה בו הוא מצליח שלא להרטיב.
