Self Regulation - ויסות עצמי

כאשר ילדנו בן השבע מצליח להכין לבד שיעורים, לקום בזמן לבי"ס או להיכנס למקלחת ללא מחאות מיותרות, אנחנו עשויים לשבח אותו על עצמאותו והתנהגותו הבוגרת. יחד עם זאת, אף אחד מאיתנו לא היה חושב לשבח את בן זוגו על שהוא קם כל בוקר לעבודה או מטפל היטב בילדו. ואכן, בעוד שבגיל צעיר זקוקים ילדים להכוונה רבה של דרכי התנהגותם, בבגרותנו אנו מסוגלים, במרבית המקרים, לשפוט את התנהגותנו ולחוש האם היא ראויה ומתאימה.

התיאוריה ההתנהגותית הקלאסית של חוקרים כמו ווטסון וסקינר תיארה את האופן שבו מושפעת ההתנהגות האנושית מחיזוקים חיוביים ושליליים חיצוניים (שבח מהבוס, עונש על התחצפות למורה). על פי תיאוריה זו, תוצאות ההתנהגות הן חיצוניות, ושליטת האדם על האופן שבו הוא לומד ומתפתח הינה מינימלית יחסית. אלברט בנדורה, הוגה תיאוריית הלמידה החברתית-קוגניטיבית, טען כי מעבר להשפעות החיצוניות הללו, שולט האדם באופן אקטיבי על אופן הלמידה שלו באמצעות תהליך אותו כינה ויסות עצמי. ויסות עצמי הינו האופן שבו בני האדם מחזקים את עצמם על התנהגות שביצעו. למשל, שחקן טניס אינו זקוק לאדם שילווה אותו בכל צעד וצעד וישבח אותו על פעולות מוצלחות שביצע במהלך האימון או המשחק. מחיאות הכפיים של הקהל, המהוות חיזוק חיצוני, הן אכן חשובות ותורמות להצלחה, אך כך גם התחושה הפנימית של השחקן שהוא עמד בסטנדרטים אותם הציב לעצמו.

בנדורה הציג שלושה מרכיבים של הויסות העצמי: התבוננות עצמית, המורכבת מזיהוי המימדים השונים של ההתנהגות; שיפוט ההתנהגות בהתאם לסטנדרטים מסויימים, פנימיים וחיצוניים; ולבסוף, הערכה עצמית ותגובה של חיזוק או עונש, בהתאם לאופן שבו פעל האדם ביחס לסטנדרט שהציב לעצמו.
תיאוריית הלמידה של בנדורה הציע שיטת טיפול המבוססת על הויסות העצמי. בשיטה טיפולית זו, לוקח האדם אחריות על שינוי התנהגויות המסכנות אותו כגון עישון או אכילת יתר, על-ידי גיבוש תוכנית עבודה מסודרת הכוללת חיזוקים עצמיים על התנהגות רצויה.


ביבליוגרפיה

ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

Hjelle, L. A., & Ziegler, D. J. (1992). Personality Theories: Basic Assumptions, Research, and Applications. New-York: McGraw-Hill.