המלאך שלך, שעד עכשיו נטה להיות צייתן וממושמע, שוכב וצורח על הרצפה ומודיע שלא יזוז עד שתבוטל המקלחת. החדשות הטובות: מדובר בהתנהגות נורמטיבית לילדים צעירים. החדשות הפחות טובות: תגובות שגויות להתקף הזעם עשויות לשמר ולהחמיר את ההתקפים. התקפי זעם הם ביטוי לא מאורגן ולא מתוכנן של כעס: התפרצות רגשית המתבטאת באופן פיזי ולעיתים גם מילולי. התפרצויות כאלה שכיחות בקרב ילדים בסביבות גיל שנתיים עד ארבע, כתגובה לחוסר התאמה בין רצונו של הילד ודרישות או מגבלות הסביבה. ילד בהתקף זעם נראה כמו איבד שליטה על גופו. הוא בוכה בכי היסטרי, צועק, מנפנף בידיו, בועט ברגליו ולעיתים קרובות נשמט לרצפה ומכה בה. הכעס והזעם משתלטים עליו והוא נסער מאוד. קשה להיות ליד ילד שמצוי בהתקף זעם, אך החשש של הילד מהתפרקות הוא עצום ברגעים אלה ולא כדאי להשאירו לבד. כדאי למצוא דרך להישאר איתו ולשדר לו במגע או במילים שהוא לא לבד. אפשר למלל עבורו את תחושות הכעס שקשה לו להכיל, וכך להעלות את המודעות של הילד לרגשותיו ולגורמים לרגשות אלה. אם הדפוס והעיתוי של התקפי הזעם מוכר אפשר לעזור לילד לנסות ולהימנע ממצבים שמעוררים התקפים כאלה. למשל, אם ילד מגיב לרעב או עייפות בהתקף זעם אפשר לעזור לו להימנע ממצבים אלו. חשוב לציין כי אין הכוונה "להיכנע" לדרישות הילד כשהתקף זעם משתלט עליו בעיצומו של משא ומתן על דבר מה. כניעה כזו תעודד את ה"שימוש" בהתקפי זעם כדרך להשגת מטרות.
התקף זעם ע"פ רוב לא ימשך יותר משתי דקות, אך אם התקפי הזעם שכיחים מאוד או קיצוניים, גורמים נזק לילד או לסביבתו, כדאי לפנות לייעוץ.
התקפי זעם בגיל בוגר, הכוללים השתוללות לא מרוסנת ולעיתים קרובות גם פגיעה עצמית, הם התנהגות שיכולה להופיע בקרב הסובלים מאוטיזם או הפרעת אישיות גבולית.
לקריאה נוספת
עכשיו באמת די: השמת גבולות לילדים, גיל שנתיים הנורא
