אנשים נבדלים זה מזה באופן בו הם ניגשים למשימה מאיימת: חלקם נחשפים אליה באופן הדרגתי ואחרים "קופצים ישר למים". ה"קופצים למים" משתמשים למעשה בשיטת ההצפה: שיטת טיפול התנהגותית אשר פותחה על-מנת להכחיד פחד מאובייקט או מצב מסיים. השיטה מבוססת על ההנחה שההימנעות מהגירוי המפחיד מחזקת אצל הנבדק את החרדה מהגירוי . המטרה של השיטה היא לחשוף את המטופל אל הגירוי המאיים, ובכך להפחית את החרדה. בניגוד לדסנטיזציה שיטתית , תהליך זה אינו מדורג, והמטופל מתמודד עם הפחד ישירות. הצלחת הטיפול תלויה בכך שהמטופלים יישארו חשופים לגירוי המאיים עד שירגישו רגועים ושולטים במצב, למרות הפחד. במידה והמטופלים יפסיקו את החשיפה לפני שהמטרה הושגה, תחוזק תגובת הבריחה וההימנעות מהגירוי המאיים, ותושג התוצאה ההפוכה של הגברת החרדה. ניתן להשתמש בשיטה, גם בצורת חשיפה דמיונית שבה המטופל רק מדמיין את עצמו נחשף לגירוי המאיים. רוב המטופלים מסרבים לשיטת טיפול זה, בגלל חוסר הנוחות הפסיכולוגית המעורבות. בנוסף, יש להיזהר משיטה זו במקרים בהם רמות החרדה עלולות להזיק, למשל אצל חולי לב.
בפסיכולוגיה נעשה שימוש בשיטה זו בעיקר על-מנת להתמודד עם פוביות שונות. למשל, מטופל המפחד לאכול ליד אנשים, ישתתף בארוחת ערב חברתית בה הוא נאלץ לאכול ליד אנשים, ובו זמנית לשים לב לסימפטומים של החרדה עד שהוא ירגיש רגוע ושולט בסיטואציה.
