בעונה הראשונה של סדרת המתח "הסופרנוס" נגלה לצופים מחזה מעניין: טוני סופרנו, איש מאפיה בכיר, חווה ללא כל סיבה נראית לעין תחושת חנק, קוצר נשימה, גלי חום וקור ותחושה כי הוא עומד בפני התקף לב או שבץ. מאחר ולא נמצא הסבר רפואי לתחושותיו, מוצא עצמו המאפיונר הקשוח על ספת הפסיכולוגית, כאשר הוא מאובחן כסובל מהפרעת פאניקה.
החוויה שחווה טוני סופרנו היא דוגמא קלאסית להתקף פאניקה: סימפטומים גופניים המלווים בפחד למות, להשתגע או לאבד שליטה מופיעים באופן פתאומי ללא כל הסבר רפואי. כאשר התקפים אלו חוזרים ובין ההתקפים חווה האדם חשש מהישנותם ומהשפעתם, מאובחנת הפרעת פאניקה. לעיתים, מביא החשש מהתקף לפגיעה תפקודית משמעותית.
שכיחות ההפרעה
הפרעת פאניקה היא הפרעת חרדה הפוגעת בכ-3% מהאוכלוסייה. שכיחות ההפרעה גבוהה יותר בקרב נשים (פי 2-3) ובקרב גרושים ופרודים "טריים".
ההפרעה עשויה לפרוץ החל מגיל הילדות אך פורצת, בד"כ, בבגרות המוקדמת.
אבחנה ע"פ ה-DSM
אבחנת פאניקה ניתנת כאשר מתקיימים הסימפטומים הבאים:
1. מתקיימים התקפי פאניקה חוזרים ובלתי צפויים, כאשר התקף פאניקה מוגדר כחווית פחד או אי נוחות קיצוניים המגיעים לשיאם תוך עשר דקות ומלווים בארבעה מבין התסמינים הבאים: דופק לב מהיר, קוצר נשימה, לחץ באזור החזה, הרגשת חנק, סחרחורת, חוסר יציבות או התעלפות, צמרמורות או קהות חושים, גלי חום וקור, רעד בגוף, הזעה, בחילה או לחץ בבטן, תחושת חוסר מציאותיות או דה פרסונליזציה ("זה לא אני", "לא קורה לי"), פחד לאבד שליטה או להשתגע, פחד למות.
2. לפחות אחד מההתקפים מלווה בחודש (או יותר) מהתסמינים הבאים:
א. דאגה חוזרת מהישנות התקף הפאניקה
ב. חשש מהשלכותיו של ההתקף (פחד להשתגע, לאבד שליטה או לקבל התקף לב במהלך ההתקף)
ג. מתרחש שינוי התנהגותי משמעותי בתגובה להתקף (למשל, פחד להישאר לבד בבית)
הפרעת הפאניקה עשויה להיות מאובחנת כהפרעת פאניקה עם וללא אגורפוביה.
האבחנה ניתנת במידה והתקפי החרדה אינם נובעים מתוצאות פיזיולוגיות של סם, תרופה או מצב רפואי, וכמו כן אינם מוסברים טוב יותר על ידי הפרעה נפשית אחרת.
גורמים להפרעה
גישות שונות הציעו הסברים להפרעת הפאניקה, כאשר כיום מקובל לחשוב כי שילוב של פגיעות ביולוגית או גנטית עם השפעה סביבתית מהווה את ההסבר המקיף ביותר.
גורמים ביולוגיים: ממצאים ביולוגיים שונים קושרו להפרעת פאניקה, אך ההסבר המרכזי, כיום, הוא קיומה של רגישות יתר של מערכת העצבים. רגישות זו מביאה לתגובתיות חזקה לגירויים וקושי לשוב למצב רגיעה.
גורמים גנטיים: נראה כי ישנו בסיס גנטי להפרעה, כאשר קירבה משפחתית לאדם הסובל מההפרעה מגבירה את הסיכוי ללקות בה (גם בנו של טוני סופרנו סובל מחרדה ודיכאון...)
גורמים קוגניטיביים התנהגותיים: תיאוריות מתחום זה ראו את התקפי הפאניקה כנובעים מחיקוי התנהגויות הוריות דומות או מנטייה לפרשנות מוגזמת של סימפטומים גופניים מינוריים. כמו כן, הוצע כי לאחר ההתקף הראשון מתפתחים חיים ב"מעגל רשע": כל גירוי פנימי או חיצוני נתפס כסממן להתקף מתקרב, דבר המעצים את הסימפטומים הגופניים והרגשיים של התקף. בכדי להימנע מהישנות ההתקף, מבוצעות פעולות מניעה וביטחון המתבטאות בהימנעות ממקומות "מסוכנים" (מקומות צפופים, מקומות בהם התרחש התקף בעבר וכד'), היצמדות לאדם המעורר תחושת ביטחון וכן הלאה.
גורמים פסיכולוגיים: תיאוריות פסיכואנליטיות הציעו כי הסימפטומים הם תגובה הגנתית לא יעילה מפני דחפים פנימיים מאיימים.תיאוריות אחרות הצביעו על שכיחות הפרעת הפאניקה בקרב אנשים שחוו אובדן או אירועי חיים מלחיצים רבים.
תחלואה נלווית
מאחר והתקפי הפאניקה אינם צפויים ואינם מוגבלים לסיטואציה ספציפית, החשש הגדול ביותר של הסובלים מהפרעת הפאניקה הוא שההתקף יחזור בזמן ובמקום בו לא יוכלו להיעזר באיש. עקב הניסיון להימנע מהישנות ההתקף, עשוית להתפתח הפרעות כאגורפוביה ופוביות ספציפיות (כקלאוסטרופוביה). כמו כן, פגיעים הסובלים מהפרעת פאניקה להתפתחות דיכאון והתמכרויות שונות.
טיפול בהפרעת פאניקה
הפרעת פאניקה גורמת למצוקה רבה ובהיעדר טיפול מתאים עשויה להביא לפגיעה תעסוקתית וחברתית ולהתפתחות קשיים נפשיים נוספים. למרות זאת, טיפול בהפרעת פאניקה הנו יעיל וקצר טווח ומאפשר רכישת כלים גם להתמודדות עם חרדות ומתחים עתידיים. טיפול קוגניטיבי התנהגותי נמצא כיעיל במיוחד, ולעיתים רבות הוא משולב בטיפול תרופתי, בכדי להביא לתוצאה מהירה יותר או במקרים של התקפים קשים.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי: אלמנטים קוגניטיביים כוללים מסירת מידע על ההפרעה והפרכת אמונותיו השגויות של המטופל על ההתקף ("אני אמות/אשתגע אם זה יקרה שוב"). אלמנטים התנהגותיים מתמקדים באימון בטכניקות הרגעה עצמית והרפיה ובחשיפה לגירויים מאיימים הקשורים בהתקף (שהייה במקומות מהם נמנע האדם בשל פחדו וכד'). החשיפה החוזרת, המלווה בטכניקות הרגעה, מאפשרת למטופל להכיר בכך שההתקפים אינם מסוכנים ולווסת את תגובת החרדה עד היעלמות מוחלטת של ההתקפים.
טיפול תרופתי: הטיפול התרופתי המקובל להפרעת פאניקה הוא טיפול בתרופות אנטי חרדתיות ואנטי דכאוניות מקבוצת ה-SSRI והבנזודיאזפינים.
טיפול פסיכותרפי: טיפול פסיכותרפי לכשעצמו נמצא כפחות יעיל במניעת הסימפטומים החרדתיים. עם זאת, במידה והתקפי הפאניקה מגיעים על רקע של קשיים נוספים, ניתן לשלב את הטיפול התרופתי או הקוגניטיבי-התנהגותי בטיפול דינמי שיאפשר נגיעה התבוננות מעמיקה ומקיפה יותר בקשיי המטופל.
לקריאה נוספת
לקריאה נוספת על טיפולים מקובלים להפרעת פאניקה: טיפול קוגניטיבי התנהגותי, טיפול תרופתי, טיפול פסיכותרפי קישורים נוספים באתר: הפרעות חרדה, אגורפוביה, פוביה ספציפית
ביבליוגרפיה
1. Barlow D.H.(2001) clinical handbook of psychological disorders. The Guilford press. Third edition.
2. American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Book 1994; Washington DC: American Psychiatric Press, Inc.: 683.
3. Stern R., Drummond L (1991) The Practice of Behavioural and Cognitive Psychotherapy, Cambridge university press.
4. Simos G. (2005). CBT- a guide for the practicing clinician. Routledge Pub'.
