כולנו חווים מדי פעם רגעים או תקופות של דאגה מוגברת. במרבית המקרים קשורה דאגתנו לנסיבות מסוימות כמשבר, מבחן או ראיון עבודה חשוב, קושי כלכלי ממושך וכן הלאה. אלו מבינינו הסובלים מהפרעת חרדה מוכללת אינם זקוקים לאירוע אשר יעורר את חרדתם: עבורם, הדאגה היא מצב תמידי הנוגע כמעט בכל אחד מתחומי החיים.
הפרעת החרדה המוכללת (GAD) מאופיינת בתחושת דאגה וחרדה קבועה וממושכת ומסימפטומים פיסיולוגיים. החרדה אינה נובעת מהתרחשות ממשית אלא קיימת באופן מתמיד (""Free Floating) ונוגעת בהיבטי חיים רבים כנושאים כלכליים ובריאותיים, הישגים לימודיים או תעסוקתיים, ואסונות אפשריים שונים. כמו כן, מביאה החרדה המוכללת לתסמינים פיסיים ככאבי ראש, יובש בפה, מתח בשרירים, קשיי ריכוז, רעידות גוף, הזעה יתרה, דופק לב לא סדיר, סחרחורות ואי נוחות בטנית.
שכיחות ההפרעה
כ-3-8% מהאוכלוסייה, מתוכם כשני-שלישים נשים, סובלים מהפרעת חרדה מוכללת. לעיתים קרובות הדאגנות המוגזמת מלווה בתחושות דיכאון או בהפרעת חרדה אחרת כהתקפי פאניקה, חרדה חברתית וכו'. הסימפטומים עשויים לפרוץ בכל גיל, אך שכיחותם עולה בשכבות הגיל המבוגרות יותר. גם כאשר פורצת ההפרעה בגיל מבוגר מעידים הסובלים ממנה כי היו דאגנים מאז ומתמיד.
אבחנה על פי ה-DSM
אבחנת חרדה מוכללת ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:
במשך שישה חודשים לפחות מתקיימות במרבית הימים דאגה וחרדה לגבי פעילויות ואירועים שונים.
ישנו קושי ניכר בשליטה בדאגה.
החרדה והדאגה כוללים מתבטאים בשלושה ומעלה מהסימפטומים הבאים:
חוסר שקט או תחושה של המצאות "על הקצה".
התעייפות מהירה
קשיי ריכוז או תחושת "בלק אאוט"
רוגזנות
מתח שרירי
הפרעות שינה
הפוקוס של החרדה והדאגה אינן קשורות להפרעות נפשיות אחרות. כלומר, הדאגה אינה נוגעת לקשיים הנובעים מהתקפי פאניקה, חרדה חברתית, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, חרדת נטישה, הפרעות אכילה, הפרעות סומטיות, היפוכונדריה או הפרעה פוסט-טראומתית.
החרדה, הדאגה או הסימפטומים הגופניים מביאים למצוקה משמעותית ולפגיעה בתפקוד בתחומי חיים משמעותיים כתחום החברתי או התעסוקתי
ההפרעה אינה נגרמת עקב שימוש בחומרים (כסמים, אלכוהול ותרופות), מצב רפואי או הפרעות מצב-רוח, הפרעה התפתחותית או מצב פסיכוטי.
גורמים להפרעה
הגורמים להפרעת החרדה המוכללת אינם ידועים בוודאות, אך נראה כי שילוב גורמים ביולוגיים וסביבתיים מגביר את הסיכוי ללקות בה.
גורמים ביולוגיים וגנטיים: מחקרי תאומים (מחקרים בהם השתתפו תאומים אשר גודלו במשפחות שונות ולמרות זאת סבלו מההפרעה) הצביעו על קיומו של בסיס גנטי. למרות היעדרן של עדויות חד משמעיות על קיומו של גורם ביולוגי להפרעה, מתמקד המחקר בתחום באיזון חומרים כסרוטונין, נוראפינפרין, אציטילכולין וגלוטמט.
גורמים פסיכוסוציאליים: הסביבה הראשונית בה גדל הילד עשויה לתרום להתפתחות ההפרעה אם כי רעיון זה לא הוכח באופן מחקרי: הורים המגדלים את ילדיהם בסביבה מגוננת יתר על המידה מעבירים לילד את המסר כי העולם הוא מקום מסוכן. מסר זה מחלחל לאישיות של הילד והוא מאמץ גישה זו כגישת חיים.
גורמים פסיכולוגיים: גישות קוגניטיביות רואות בהפרעה תוצר של נטיית האדם לתשומת לב מוגברת לאירועים שליליים בסביבה, הטיות בעיבוד המידע והערכה נמוכה של יכולת ההתמודדות הכללית. גישות פסיכואנליטיות ראו את החרדה המוגזמת כנובעת מקונפליקטים פנימיים בלתי מודעים.
טיפול בהפרעה
רבים מהסובלים מהפרעת חרדה מוכללת אינם מזוהים כסובלים ממנה ופונים לקבלת טיפולים רפואיים הממוקדים בסימפטומים הפיסיים. למרות זאת, ולמרות שפעמים רבות נחווית הדאגהכחלק אינטגרלי מהאישיות, עשוי טיפול להביא להקלה משמעותית ולהפחתה בכמות ועוצמת החרדה. שילוב בין טיפול תרופתי לטיפול פסיכותרפי נחשב ליעיל ביותר.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי: בטיפול זה נבחנות ההטיות בתפיסותיו ופרשנויותיו של המטופל את הסביבה ("תמיד קורה משהו רע בטיולים") ונבנית יכולת לנתח סיטואציות באופן מציאותי ויעיל יותר, אשר עשוי להפחית את דאגתו ומצוקתו של המטופל. בנוסף, במסגרת הטיפול המטופל נחשף ומתנסה בסיטואציות מעוררות החרדה.
טיפול פסיכותרפי: טיפול פסיכואנליטי יתמקד בזיהוי קונפליקטים פנימיים ואירועי ילדות אשר ייתכן והובילו לדאגנות המוגברת. טיפולים פסיכותרפיים דינאמיים אחריםיתמקדו בהענקת תמיכה, התבוננות משותפת בקשיים ובהקניית יכולת להתמודד עם הדאגנות באופן יעיל יותר.
טיפול תרופתי: הטיפול התרופתי המקובל להפרעה הוא טיפול בתרופות המשפיעות על רמות הסרוטונין במוח. טיפול מקובל נוסף הוא טיפול בבנזודיאזפינים, אשר עשוי להינתן כטיפול מיידי ל"שעת חירום" או לחלופין, על בסיס יומי למשך מספר שבועות.
טיפולים נוספים: על אף שטכניקות אלו לא הוכחו כיעילות באופן מדעי, נעשה בהן שימוש ככלי טיפולי נוסף העשוי להקל על המתח ועל התמודדותו של המטופל: טכניקות הירגעות והרפיה, דמיון מודרך, טיפול קבוצתי, היפנוזה, טיפול בהומור, יוגה, ביו-פידבק.
לקריאה מורחבת
טיפול קוגניטיבי התנהגותי, טיפול פסיכותרפי, טיפול תרופתי, דמיון מודרך, טיפול קבוצתי, היפנוזה, ביופידבק.
ביבליוגרפיה
American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Book 1994; Washington DC: American Psychiatric Press, Inc.: 683.
Stern R., Drummond L (1991) The Practice of Behavioural and Cognitive Psychotherapy, Cambridge university press.
Sarah N. (2003). Anxiety Disorders Tool Kit: Information and Resources for Effective Self-Management of Anxiety and Anxiety Disorders. BC Partners for Mental Health and Addictions Information
Simos G. (2005). Cognitive Behavioral Therapy- a guide for the practicing clinician. Routledge Publication.
ICD-10 (2002) - הסיוג והאבחון הפסיכיאטרי לפי ארגון הבריאות העולמי, הוצאת דיונון.
