אלה, גיבורת הספר "תרה" לצרויה שלו, עוברת משבר משמעותי לאחר גירושיה מבעלה: היא חווה דכדוך, תחושות אשמה וחרדות המערערות את יציבותה ובטחונה העצמי. לאחר מספר חודשים של טלטלות רגשיות, היא מצליחה להשלים עם תום נישואיה ולבסס מערכת יחסים חדשה.

אנשים רבים חווים לאורך חייהם משברים המלווים בתחושות כאב, ריקנות וייאוש, אך כאשר תחושות אלו מביאות למצוקה מתמשכת ולפגיעה בתפקוד, הן עשויות להצביע על קיומה של הפרעת הסתגלות.

אירועי משבר כמחלות פיסיות, גירושין, בעיות כלכליות וכד', מטלטלים את עולמנו ומערערים את תחושת הביטחון שלנו.  לעיתים אנו מצליחים להשתמש במשאבינו הרגשיים ובתמיכת הסביבה ולהתמודד עם הקשיים, אך לעיתים מתפתחת הפרעת הסתגלות המתבטאת באי שקט, עצבות וחרדה הגורמים לתחושת מצוקה ולפגיעה בתפקוד החברתי והתעסוקתי. כמו כן, עשויה המצוקה להתבטא (בעיקר אצל ילדים וקשישים) בסימפטומים גופניים ולהביא, בעיקר אצל מתבגרים, לסיכון אובדני. הפרעת ההסתגלות אינה מתייחסת לתגובה שלאחר אבל או אירוע טראומטי מסכן חיים כתקיפה מינית, תאונה וכן הלאה.

הפרעת הסתגלות מאובחנת כאשר לאחר הופעתו של גורם לחץ מתפתחים סימפטומים התנהגותיים או רגשיים הנמשכים לפחות לאורך 3 חודשים לאחר הופעת גורם הלחץ. הסימפטומים מתבטאים לפחות באחד מן האופנים הבאים:

• מצוקה משמעותית מהמצופה בהתייחס לגורם הלחץ
• פגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי או הלימודי

אבחנת הפרעת הסתגלות ניתנת כאשר הסימפטומים אינם נובעים מקיומם של הפרעות נפשיות או אישיותיות אחרות ואינם מופיעים בתגובה לאבל. האבחנה ניתנת ע"י איש מקצוע בלבד.

האבחנה נחשבת לאקוטית במידה ונמשכת עד 6 חודשים וכרונית אם נמשכת למעלה מ-6 חודשים.

כ-10% מהאוכלוסייה לוקים במהלך חייהם בהפרעה כאשר אחוז הנשים הלוקות בה גבוה פי 2 מאחוז הגברים. ההפרעה נפוצה ביותר בקרב מתבגרים, נשים רווקות ואנשים המאושפזים לצורך טיפול רפואי.

הפרעת ההסתגלות להתבטא בסימפטומים שונים:

• הפרעת הסתגלות עם חרדה: הסימפטומים הדומיננטיים הם סימפטומים של חרדה המתבטאים בעצבנות, דפיקות לב ותחושת חרדה ואי שקט.
• הפרעת הסתגלות עם דיכאון: הסימפטומים הדומיננטיים הם מצב רוח ירוד, בכי ותחושת ייאוש.
• פרעת הסתגלות עם הפרעות התנהגות: הסימפטום הדומיננטי הוא הופעת התנהגות שאינה תואמת נורמות חברתיות או מפירה את זכויות האחר, כונדליזם, נהיגה פרועה, קטטות, גניבה וכן הלאה.

בעיות ההתנהגות עשויות להיות מלוות בסימפטומים של חרדה או דיכאון.

ישנם מספר גורמים המשפיעים על היווצרות הפרעת ההסתגלות ועל עוצמתה:

• גורם הלחץ: עיתוי הופעתו של גורם הלחץ, האופן בו תופס אותו האדם ושילוב עם נסיבות חיים נוספות הם בעלי השפעה ניכרת על ההפרעה. כך, למשל, מוות של הורה משפיע באופן שונה על אדם בן 40 מאשר על ילד צעיר וגורם לחץ יחיד ישפיע באופן שונה מסדרת גורמי לחץ המופיעים בו זמנית.
• גורמים סביבתיים: סביבה תומכת עשויה למתן את השפעת האירוע המלחיץ והיעדר תמיכה- להגביר את הסיכון ללקות בהפרעה.
• גורמים פסיכו-סוציאליים ואישיותיים: כחלק מתהליך ההתפתחות, ילדים מפתחים מנגנוני התמודדות עם לחצים. אנשים אשר לא פיתחו מנגנוני התמודדות יעילים בילדות או שחוו אובדן הורה  בצעירותם פגיעים יותר להשפעתם של גורמי לחץ.

לעיתים ישנה החלמה ספונטאנית מהסימפטומים של הפרעת הסתגלות, אך פנייה לטיפול עשויה להקל באופן משמעותי על ההתמודדות ואף לחזק את אישיות המטופל מעבר למשבר שבעקבותיו פנה לטיפול.    

• טיפול פסיכותרפי: הטיפול יכול להיערך במסגרת טיפול קצר מועד אשר ממוקד בהתמודדות עם גורם הלחץ או במסגרת טיפול ארוך טווח ומקיף יותר. נמצא יעיל בהתמודדות עם גורם הלחץ, הבנת משמעותו למטופל ובחיזוק דפוסי ההתמודדות.
• טיפול קבוצתי: נמצא יעיל ומהווה מקור תמיכה עבור אנשים שהתנסו בגורמי לחץ דומים.
• טיפול תרופתי: טיפול אנטי דיכאוני או אנטי חרדתי עשוי להינתן לתקופות קצרות ולהקל על ההתמודדות, אך נמצא כלא יעיל כאשר אינו מלווה  בטיפול פסיכותרפי.

• לקריאה מורחבת על שיטות הטיפול הקיימות: טיפול קבוצתי, טיפול תרופתי, טיפול פסיכותרפי
• משפחה במשבר (טיפול והתמודדות עם משבר במשפחה)
  שתי אצבעות מצידון אני יושב בדיכאון (משבר וטיפול במסגרת השירות הצבאי)
• קישור לאתר של גהה: http://www.clalit.org.il/geha/Content/Content.asp?CID=34&u=220