נרקיסוס, במיתולוגיה היוונית, הוא עלם יפיפה אשר נענש על יהירותו על ידי האלים: נרקיסוס מביט בבואתו הנשקפת באגם, מתאהב בה וגווע ברעב ובצמא מאחר ואינו מסוגל להינתק ממנה.

בדומה לנרקיסוס, סובלים בעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית מתחושת ערך עצמי מוגזמת המתבטאת בהתנהגות מתנשאת ובצורך נואש בהערצה. מאפיינים אלה עשויים להביא לפגיעה תפקודית וחברתית  ולחוסר יכולת להתמודד עם מכשולים ואירועי חיים המאיימים על תחושת הערך העצמי.

כולנו זקוקים לפידבקים מהסביבה ומוכנים להשקיע מאמץ רב בכדי להשיג הערכה וחיזוקים חיוביים מהאנשים הסובבים אותנו. אלו מאיתנו הכמהים להערכה זו באופן קיצוני נחשבים, לעיתים, לבעלי אישיות נרקיסיסטית: אנשים המאופיינים בהתנהגות יהירה ואדישה לרגשות אחרים, אשר נובעת מתחושות ייחודיות וערך עצמי מוגזמות. התנהגותם עשויה לעורר תגובות שליליות בחברה מאחר והם מסרבים לקבל ביקורת ומתנהלים מתוך תחושת זכאות לפריבילגיות מיוחדות.

הפרעת אישיות נרקיסיסטית ניתנת כאשר מתקיים דפוס נרחב של פנטזיות או התנהגות גרנדיוזיות, צורך בהערצה והיעדר אמפתיה, כאשר דפוס זה מתחיל בבגרות המוקדמת ומתקיים בהקשרי חיים רבים. דפוס זה מתבטא בחמישה או יותר מהסימפטומים הבאים:

• תחושת חשיבות עצמית גרנדיוזית (הערכה מוגזמת של כישורים והישגים, ציפייה להכרה בעליונות ע"י הסביבה, למרות היעדר הישגים ההולמים ציפיות אלו).
• עיסוק מוגזם בפנטזיות על הצלחה בלתי מוגבלת, כוח, "מבריקות", יופי או אהבה אידיאלית.
• תחושת מיוחדות וייחודיות המתלווה לתחושת האדם כי רק אנשים ייחודיים או נעלים כמוהו יוכלו להבינו.
• דרישת הערצה מוגזמת.
• אמונה בזכאות לזכויות יתר- ציפייה בלתי ריאלית לטיפול ייחודי או שיתוף פעולה מיידי עם ציפיותיו.
• נצלנות המתבטאת בפגיעה בזכויות אחרים בכדי לקדם מטרות אישיות.
• היעדר אמפתיה: חוסר יכולת או רצון להזדהות עם רגשותיו של אדם אחר.
• קנאה תכופה באחרים או אמונת האדם כי הוא  מושא קנאתם של אחרים.
• הפגנת גישה או התנהגות יהירה.

שכיחות ההפרעה באוכלוסייה היא כ-1% והיא נפוצה בעיקר בקרב ילדים להורים אשר סובלים גם הם מאישיות נרקיסיסטית.

תחושת הערך העצמי של הנרקיסיסטים היא שברירית, ועל כן הם פגיעים במיוחד לדיכאון אשר עשוי להתעורר בעקבות משבר אמצע החיים, אובדן, דחייה וכן הלאה.

הצורך הרב בהערצה ותחושת הערך העצמי השברירית מיוחסים, בד"כ, ליחסים מוקדמים עם ההורים והשפעתם הפסיכולוגית:

• גורמים פסיכולוגיים: תיאוריות דינמיות שונות ראו את הנרקיסיזם כנובע מפיקסציה ("היתקעות") בשלב התפתחותי מוקדם וכשימוש מוגזם במנגנון הגנה הנועד לפצות על תחושת חוסר ערך בסיסית. ע"פ תיאוריות אלו, לסגנון ההורות תפקיד מרכזי במניעת או הגברת הסיכוי להפרעה: ילדים להורים ביקורתיים פגיעים יותר להפרעה והורות בריאה עשויה למנוע אותה.  
• גורמים התנהגותיים: ע"פ גישות התנהגותיות נוצרת אישיות נרקיסיסטית בעקבות הורות מתירנית, מפנקת ומטפחת מדי אשר אינה מכינה את הילד להתמודדות עם העולם האמיתי.

חווית של אובדן, משבר או איום על תחושת הערך העצמי  מערערות את כולנו, אך בעלי אישיות נרקיסיסטית פגיעים במיוחד לחוויות אלו ועשויים לפנות לטיפול רק לאחר שהתנסו בהן.

הטיפול עשוי להיות מורכב במיוחד עקב הקושי ביצירת קשר עמוק ובקבלת עמדה מנוגדת. יחד עם זאת, טיפול עקבי וממושך עשוי להביא לשיפור משמעותי במספר היבטי חיים: לאחר שמתבסס קשר של אמון וביטחון, עשויים הסובלים מההפרעה ליהנות מהקשר הרגשי ולהעז לבחון את המנגנונים העומדים בבסיס אישיותם. 

• טיפול פסיכותרפי: למרות מורכבותו, עשוי הטיפול לשפר את היכולת האמפתית ולפתח מנגנונים יעילים יותר להתמודדות עם תסכול ומשברים. טיפול קבוצתי עשוי לשפר מיומנויות חברתיות כאשר הוא מתווסף לטיפול הפרטני, אך לא בנפרד ממנו.  
• טיפול תרופתי: תרופות אנטי דיכאוניות עשויות להועיל במקרי משבר וטיפול בליתיום מועיל כאשר  הפרעת האישיות הנרקיסיסטית מלווה במצבי רוח משתנים.

• לקריאה מורחבת על טיפולים מקובלים להפרעה: טיפול פסיכותרפי, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, טיפול משפחתי, טיפול זוגי, טיפול קבוצתי