הפרעות מצב רוח - Mood Disorders

הפרעות במצב הרוח מתוארות מתקופה מוקדמת מאוד בהיסטוריה האנושית: שאול המלך, אשר "רוח רעה ביעתה אותו", הזמין את דוד לנגן לפניו בכדי להקל על סיבלו; כ-400 שנים לפני הספירה תיאר היפוקרטס, הרופא היווני, מצבים של "מאניה" ו"מלנכוליה", וגם היום נחשבים הדיכאון והמאניה למצבים הבסיסיים העומדים בבסיס הפרעות המצב רוח.

ההכרזה "אני בדיכאון" נשמעת לא פעם בהקשר של קשיים בעבודה, בזוגיות וכן הלאה, אך עבור אנשי מקצוע דיכאון מאובחן כאשר מצב הרוח הירוד מביא לפגיעה תפקודית או רגשית משמעותית ומלווה בסימפטומים התנהגותיים, רגשיים או גופניים. סימפטומים אלו כוללים היעדר אנרגיות, תחושות אשמה, מחשבות על מוות, הפרעות בשינה ובתיאבון, קשיים בריכוז ובקבלת החלטות וכן הלאה.

כולנו חווים מפעם לפעם תחושות שמחה וערך עצמי מוגברות, אך מצב מאני מיוחס למצב בו מצב הרוח מרומם או רוגזני באופן מוגזם ובלתי אופייני, וגורם לפגיעה תפקודית.

כמו כן,מלווה המצב המאני  בסימפטומים כפעלתנות מוגזמת, תחושת ערך עצמי מופרזת, צורך מופחת בשינה,עיסוק מופרז בפעילויות מהנות (בד"כ באופן בלתי אחראי כקיום יחסי מין לא מוגנים, הימורים, נהיגה לא זהירה) וכן הלאה.                           

הסיבות להיווצרותן של הפרעות מצב רוח נחקרו לאורך שנים רבות: כ-400 לפנה"ס הוצע ביוון העתיקה כי דיכאון קשור בעודף ב"מרה (ליחה) שחורה" ומאניה- ב"מרה אדומה"; פרויד עסק רבות בקשר שבין אבל (ממשי או סמלי) לבין סימפטומים מאניים או דכאוניים.

כיום, לאחר שנים ארוכות של מחקר בתחום, מאמינים מרבית אנשי המקצוע כי שילוב בין גורמים ביולוגיים לגורמים פסיכולוגיים וסביבתיים הוא שמביא להיווצרות הפרעות מצב הרוח:

• גורמים ביולוגיים: נוראפינפרין וסרוטונין נחשבים לנוירו- טרנסמיטורים בעלי השפעה משמעותית במיוחד על  מצבי הרוח, אך נראה כי פעילות בלתי מווסתת של אציטילכולין ודופאמין קשורה אף היא למנגנונים אלו. ההסבר הביוכימי מהווה הסבר מרכזי בתחום הפרעות המצב רוח, אך  גורמים כויסות הורמונלי לקוי ואבנורמליות מבנית באזורי מוח מסוימים קשורים אף הם בסימפטומים מאניים ודכאוניים. כמו כן, מחקרים שנערכו בקרב משפחות ותאומים  מצביעים על  קיומו של רכיב תורשתי גנטי בהיווצרות ההפרעות.
• גורמים פסיכולוגיים: גישות פסיכודינמיות, קוגניטיביות והתנהגותיות הציעו הסברים שונים להיווצרות הפרעות מצב רוח. גישות דינמיות הדגישו גורמים כבעייתיות ביחסי אם-ילד מוקדמים, אובדנים ופרידות ממשיים או סמליים וכן הלאה: התמודדות לקויה עם מאורעות חיים אלו עשויה להביא לדיכאון, בעוד שמאניה מהווה ניסיון כושל להתנגדות לסימפטומים הדכאוניים. גישות קוגניטיביות והתנהגויות שמו פחות דגש על גורמים אלו והתמקדו בנטייתם של הלוקים בדיכאון לעיבוד מידע בלתי יעיל המביא לתפיסה שלילית של העצמי והעולם, ובלמידה בלתי יעילה המביאה לתחושת חוסר אונים.
• גורמים ביו- סוציאליים: אנשי מקצוע חלוקים בדעתם לגבי מידת השפעתם של אירועי חיים מלחיצים על היווצרות הפרעות מצב הרוח. יחד עם זאת, עדויות מחקריות מצביעות על כך שאנשים הלוקים בהפרעות אלו חוו אירועי חיים מלחיצים רבים ועוצמתיים, באופן יחסי: אנשים אשר איבדו את אמם לפני גיל 11 נמצאים בסיכון גבוה יותר לפיתוח סימפטומים דכאוניים, ושכיחותם של סימפטומים דכאוניים בקרב מובטלים גבוהה פי 3 מאשר בקרב אנשים עובדים.

שכיחותן של הפרעות מצב הרוח והשפעתן המשמעותית על תפקודו של הלוקה בהן הביאו לפיתוח מגוון פרקטיקות טיפוליות יעילות, כאשר במרבית המקרים מומלץ שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול פסיכותרפי.

• טיפול תרופתי:  מאניה ודיכאון מטופלים באופן שונה, ועל כן קביעת אבחנה נכונה היא שלב קריטי בטיפול. השפעתם של מרבית הטיפולים התרופתיים ניכרת לאחר מספר שבועות טיפול, ויש להתמיד בלקיחת התרופות חצי שנה לפחות, בכדי למנוע את הישנות הסימפטומים. הטיפול בדיכאון כולל בד"כ שימוש בתרופות אנטי דכאוניות המווסתות את פעילות הסרוטונין והנוראדרנלין, אך טיפולים תרופתיים אינטנסיביים יותר ניתנים במידה ותרופות אלו אינן מביאות לשיפור מספק או במקרים של דיכאון פסיכוטי. הטיפול במצבים מאניים כולל בד"כ טיפול בתרופות מייצבות הממוקדות בויסות איזון התנודתיות בין מצבים מאניים למצבים דכאוניים. במידה וטיפולים תרופתיים אינם יעילים דיים ניתן להוסיף טיפול בנזעי חשמל (ECT) הן למצבים מאניים אקוטיים והן לדיכאון חמור ועמיד.  על אף שטיפולים תרופתיים משפרים את מצבם של מרבית המטופלים, מקובל לשלב אותם עם טיפול פסיכותרפי אשר יקל על התמודדות עם ההפרעה והשפעותיה ויעלה את המוטיבציה להמשך הטיפול התרופתי, במידה ונמצא כנחוץ.
• טיפול פסיכולוגי: ההסברים השונים אשר הציעו גישות פסיכולוגיות שונות להיווצרות הפרעות המצב רוח הביאו לפיתוח טכניקות טיפוליות שונות. גישות קוגניטיביות-התנהגויות, אשר נחשבות ליעילות במיוחד לטיפול בהפרעות מצב רוח, התמקדו בשינוי הנחות וסכמות בלתי יעילות ומגבילות ("אם אין לי זוגיות, משמע שאני לא שווה כלום"), אימון להתנהגויות יעילות וגמישות יותר וכן הלאה. תרפיות פסיכו דינמיות שמות פחות דגש על הסימפטומים הדכאוניים ומתמקדות בהבנה מעמיקה של מקורות הדיכאון ובפיתוח יכולות בהן מתקשה המטופל כיצירת קשר, נתינת אמון, יכולת לעבד אבל וכן הלאה.
• אשפוז: מצבים מאניים ודכאוניים אקוטיים עשויים להביא לסכנה ממשית לחייו של האדם הלוקה בהם: דיכאון חמור עשוי להביא להזנחה, פגיעה עצמית, שימוש בחומרים ממכרים והתאבדות ואילו מצבים מאניים עשויים להביא להתנהגות חסרת אחריות באופן קיצוני ואף מסכן חיים (קטטות אלימות, מכירת רכוש וכד'). במצבים אלו עשוי אשפוז לאפשר טיפול ושיכוך של המצב האקוטי, ולהגביר את המוטיבציה והיכולת להימנע מהתנהגויות הרסניות ולהמשיך בטיפול גם עם תום האשפוז.