שבטים פרימיטיביים נערכים טקסי חניכה המאלצים את המתבגר ההופך למבוגר להתמודד עם כאב, בידוד או משימה מורכבת, מבלי שיפגין את פחדו; צפייה בסרטי אימה היא אחד הבילויים המקובלים בחברה המערבית: התמודדות עם פחד, אם כן, עשויה למלא תפקיד חברתי משמעותי ואף מהנה. יחד עם זאת, עבור אנשים רבים הופך הפחד לגורם הפוגם באופן משמעותי באיכות החיים: כ-30 מיליון איש בארה"ב לבדה סובלים מהפרעות חרדה שונות המתבטאות בפחדים מוגזמים ובלתי רציונליים המביאים לפגיעה תפקודית ולמצוקה ניכרת.
כאשר אדם זר מתקרב אלינו ברחוב חשוך אנחנו חווים פחד: תגובה לאיום חיצוני, ברור ולא קונפליקטואלי. לעומת זאת, כאשר אנו חשים פחד ללא כל איום ברור, ייתכן מאוד שאנו חווים חרדה: תגובה לאיום פנימי, בלתי ידוע, מעורפל או קונפליקטואלי.
כולנו חווים חרדה מדי פעם. במינונים נמוכים ומותאמים החרדה נחשבת ליעילה ומאפשרת לנו להתכונן לאירועים מאיימים כבחינה, עזיבה ע"י בן זוג וכד'. אולם, כאשר החרדה מתעוררת במינונים גבוהים ובהיעדר גורם מאיים של ממש, היא עשויה להביא לפגיעה משמעותית באיכות החיים. החרדה מתבטאת, בד"כ, במישור הרגשי (תחושת פחד, עצבנות וכד') ובסימפטומים גופניים כהזעה, דפיקות לב וכד'. הסימפטומים הרגשיים והגופניים עשויים להביא לפגיעה זמנית בתהליכי החשיבה והתפיסה, המתבטאת בבלבול, קשיי ריכוז וקשיים בעיבוד המידע הסביבתי.
הפרעות חרדה מתייחסות למצבים בהם מופיעים סימפטומים שונים של חרדה בתכיפות ובאופן שמשבש את שגרת החיים. הפרעות החרדה נפוצות ביותר (אדם אחד מכל ארבעה יסבול במהלך חייו מאחת מהפרעות החרדה לפחות) וקיימות, כיום טכניקות טיפוליות רבות שנועדו להתמודד עמן, ועושות זאת בהצלחה ניכרת.
גורמים
הפרעות החרדה העסיקו פסיכיאטרים ופסיכולוגים כבר מראשית ימיה של הפסיכולוגיה, בתקופתו של פרויד. הפרעות החרדה הוסברו ע"י תיאוריות ביולוגיות ופסיכולוגיות, כאשר כיום מקובל להאמין שמרבית הפרעות החרדה נגרמות משילוב גורמים ביולוגיים ופסיכולוגיים.
גורמים פסיכולוגיים: גישות פסיכולוגיות שונות הציעו הסברים להפרעות החרדה:
הגישה הפסיכואנליטית: גישה זו רואה את החרדה כנובעת מקונפליקטים פנימיים המצויים בנפש האדם: משאלה או דחף אסורים מאיימים על ערכיו והתנהגותו המוסרית של האדם, אך מאחר והדחף אינו מודע, הוא מתבטא כחרדה. כך, למשל, אישה אשר חווה כעס רב כלפי ילדיה אך אינה מוכנה להכיר בלגיטימיות כעסה, עשויה שלא לחוות את הכעס באופן ישיר אלא לחוות סימפטומים של חרדה. ע"פ הגישה הפסיכואנליטית, רק כאשר האדם יהיה מודע לדחף האסור ויעבד אותו, תיעלם חרדתו. כמו כן, הניחו פסיכואנליטיקאים כי החרדות קשורות בשלבי התפתחות מוקדמים ולכן יש לחזור ולנתח את חוויות ילדותו המוקדמות של המטופל .
גישות קוגניטיביות-התנהגותית: גישות התנהגותיות ראות בחרדה תוצר של למידה בלתי יעילה, בה האדם לומד להגיב בחרדה לגירויים נייטרליים. גישות קוגניטיביות הדגישו את נטייתו של האדם החרד להעריך סכנות באופן מוגזם ולא מציאותי. כיום, גישות אלו רואות את החרדה כנובעת משילוב גורמים התנהגותיים וקוגניטיביים.
גורמים ביולוגיים: גורמים ביולוגיים וגנטיים נמצאו כמשפיעים על היווצרות הפרעות חרדה:
גורמים גנטיים: מחקרים מצביעים על השפעתו המשמעותית של הרכיב הגנטי, כאשר כחצי מהאנשים הסובלים מהפרעות חרדה הם בעלי קרוב משפחה הסובל אף הוא מחרדה.
גורמים ביולוגיים: גורמים ביולוגיים רבים מקושרים להפרעות החרדה, ביניהם מערכת עצבים רגישה מדי וחוסר ויסות בפעולתם של הנוירוטרנסמיטורים סרוטונין, נוראפינפרין וגאבא.
הפרעת חרדה מוכללת: דאגה מוגזמת וממושכת מאירועים שליליים כפריצה, אסונות, מחלות וכן הלאה.
פוביה: פחד קיצוני מסיטואציות או אובייקטים מסוימים כבעלי חיים, גבהים, זריקות.
הפרעת פאניקה: התקפים קצרים של חרדה המלווים בתחושת פחד חריפה ובסימפטומים גופניים כדפיקות לב, רעד, הזעה וכן הלאה.
הפרעה אובססיבית קומפולסיבית: חדירת אובססיבית של מחשבות טורדניות (כפחד מלכלוך, מדליפת גז וכד') המביאות לקיום טקסים שנועדו להרגיע את החרדה (כשטיפת ידיים חוזרת, חזרה על מילים ומספרים, בדיקה חוזרת של נעילת דלתות וכד').
הפרעה פוסט טראומטית: לאחר אירוע טראומטי ומסכן חיים כתאונה, פיגוע וכד', מתפתחים סימפטומים של חרדה כסיוטים, פלשבקים, פחד מגירויים המזכירים את האירוע הטראומטי וכן הלאה.
בעיות חרדה ספציפיות לילדים עשויות להיות פוביית בית ספר או חרדת נטישה.
טיפול בהפרעות חרדה
שכיחותן של הפרעות חרדה באוכלוסיית הבוגרים והילדים כאחד הביאה לפיתוח מגוון שיטות טיפוליות, אשר נמצאות כיעילות באופן משמעותי.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי: טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא טיפול קצר מועד הממוקד בסימפטומים החרדתיים. במהלכו, נלמדות טכניקות שונות להרגעה עצמית, זיהוי הנחות שגויות, שימוש בדמיון וכן הלאה. במקביל ללמידת טכניקות אלו, מתבצעת חשיפה הדרגתית לגורמים או הסיטואציות המאיימים.
טיפול תרופתי: סוג הטיפול התרופתי נקבע ע"פ סוג ההפרעה, חומרתה והופעתן או היעדרן של הפרעות נפשיות נוספות. טיפולים נפוצים במיוחד בהפרעה הם טיפולים בתרופות מקבוצת ה-SSRI, בנזודיאזפינים וכן הלאה.
טיפול פסיכותרפי: טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים ותרופתיים ממוקדים בסימפטומים החרדתיים, אך לעיתים יש להתייחס אליהם בהקשר רחב יותר (משבר, תקופת חיים מלחיצה במיוחד, הפרעת אישיות וכד'), ובמקרים אלו ניתן לשלב טיפול פסיכותרפי ארוך טווח.
DSM-IV (1994) American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC: American Psychiatric Press.
