הדיבור הינו כלי התקשורת היעיל והחשוב  ביותר עבורנו, לכן המילים הראשונות אשר הוגה התינוק יוצרות התרגשות גדולה בקרב המשפחה.  שיבוש המילים שנעשה ע"י התינוק בתהליך למידת השפה מעלה חיוך על פנינו, וגורם לנו לאושר. עם הזמן שיבוש מילים זה נעלם, והילד לומד לדבר באופן רהוט. עבור הילדים הסובלים מהפרעה פונולוגית תהליך רכישת השפה הינו לקוי, והם אינם מצליחים להפיק צלילי דיבור כמתבקש בהתאם לגילם, ולכן הם עלולים לסבול מקשיי השתלבות חברתית ומדימוי עצמי נמוך.

הפרעה פונולוגית היא הפרעת תקשורת של הילדות המתבטאת בעיכוב או בחוסר יכולת להפיק צלילי דיבור, כמצופה מהילדים בהתאם לגילם, רמת האינטליגנציה שלהם ושפתם. בדרך כלל מדובר בהחלפת צליל מסוים באחר (לדוגמא, הילד אומר "תית" במקום "תיק") או בהשמטת עיצורים סופיים במילה. בנוסף לכך, ילדים הסובלים מההפרעה עלולים לסבול ממגוון רחב של בעיות רגשיות, התנהגותיות וחברתיות.

שכיחות ההפרעה נעה בין 7% ל-8% אצל ילדים מתחת לגיל 12, והיא יורדת לכ- 0.5% מאמצע גיל ההתבגרות ועד לסופו. כמו כן עולה כי ההפרעה שכיחה יותר אצל בנים מאשר אצל בנות, ושכיחותה עולה אצל קרובי משפחה מדרגה ראשונה.

האבחנה ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:

• כשל ביכולת להשתמש בצלילי דיבור כמצופה בהתאם לגיל ולשפה - לדוגמא טעויות בהפקת הצליל, בשימוש בו, בהצגתו או בארגונו, כך שלעיתים יש החלפה של צליל אחד באחר (לדוגמא החלפה של הצליל K ב- T, הילד אומר "תדור" במקום "כדור"), או השמטה של צלילים, כמו עיצורים סופיים.
• הקשיים בהפקת צלילי הדיבור מפריעים להישגים אקדמיים או תעסוקתיים או להשתלבות חברתית.
• אם יש פיגור שכלי, פגיעה סנסורית או מוטורית בדיבור, או חסך סביבתי, הקשיים בדיבור מתווספים להפרעות שבדרך-כלל קשורות לבעיות אלו.

יתכנו מספר גורמים להפרעה: בעיות בלידה, גורמים גנטיים, בעיות בעיבוד צלילים, ליקויי שמיעה ובעיות נוירולוגיות הפוגעות ישירות בשרירי הדיבור או במבנים אחרים במוח הקשורים להפקת הצליל.

יתכן וההפרעה נגרמת מגורמים סביבתיים, אך מחקרי תאומים ומשפחה הראו שיש תמיכה להנחה שפגיעה גנטית היא גורם מרכזי בהפרעה. בנוסף לכך, מחקרים הראו שחלק מהילדים הלוקים בהפרעה סובלים מהפרעות נוספות, למשל הפרעת התבטאות בשפה  - עובדה אשר תומכת בהנחה שהלוקים בהפרעה פונולוגית סובלים מפגיעה נוירולוגית.

הפרעה פונולוגית עלולה לגרום לבעיות רגשיות, התנהגותיות וחברתיות, ולכן מומלץ לטפל בה בהקדם האפשרי. טיפול אצל קלינאי תקשורת גורם לשיפור משמעותי בתפקוד. הטיפול כולל טכניקות שונות להתמודדות עם ההפרעה (לדוגמא למידה המתבססת על חיקוי - הילד מחקה את ההגייה של המטפל, עד להקניית הגייה תקינה של המילה הבעייתית). בנוסף לכך, מאחר והילד עשוי לסבול מדימוי עצמי נמוך ומקושי בהשתלבות חברתית עם בני גילו רצוי לפנות בנוסף לטיפול פסיכותרפי המעניק תמיכה נפשית לילד ולמשפחתו.

• לקריאה מורחבת על שיטות הטיפול הקיימות: קלינאות תקשורת , טיפול פסיכותרפי.
• קישורים באתר: שלבי התפתחות השפה, הפרעות תקשורת, גמגום, הפרעת התבטאות בשפה, הפרעה מעורבת של התבטאות וקליטה של השפה.
• האגודה הישראלית של קלינאות תקשורת: http://www.ishla.org.il/who_we_are.htm
• פורום הפרעות שמיעה ודיבור: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2304-12736,00.html