בסרט "הטייס" מגלם ליאונרדו דיקפריו את המיליונר הוואררד יוז. יוז נושא בכיסו באופן קבוע סבון מיוחד, ובכל פעם שהוא חש "מלוכלך" הוא פונה לשירותים ורוחץ את ידיו בקפידה. באחת הסצנות הוא נשאר בשירותים דקות ארוכות משום שאינו מסוגל לגעת בידית הדלת, שמא יזדהם וייאלץ לחזור על טקס הרחצה המתיש שוב. בדומה ליוז, מאופיינים אלו מבינינו הסובלים מסימפטומים כפייתיים ממחשבות אובססיביות (כתחושת לכלוך) ומהתנהגויות כפייתיות אשר נועדו לסלק תחושות אלו (כרחצה מופרזת).

מי מאיתנו לא יצא מביתו וכשהחל בעיסוקיו עברה בו המחשבה שמא שכח לנעול את דלת הבית או ששכח לכבות תנור דולק? אם נחזור הביתה, סביר להניח כי נמצא דלת נעולה ותנור כבוי. על כן, במרבית הפעמים אנו מצליחים להתעלם ולדחוק הצידה את החשש.  אלא שהסובלים מההפרעה הכפייתית חיים במעגל אובססיבי-כפייתי שממנו הן מתקשים מאוד להתנתק: מחשבה פולשנית עולה (אובססיה אשר בד"כ מאופיינת בחשיבה קטסטרופלית: "משהו נורא עלול לקרות אם...") ומעוררת מצוקה (לחץ, בושה, גועל או חרדה). כדי להיפטר מאותה מחשבה ומאותן תחושות לא נעימות, עולה צורך לבצע "טקס"- התנהגות כפייתית שנבחרה כרחצה, בדיקה חוזרת, אמירת מילה מסוימת וכן הלאה. ביצוע הטקס מביא להקלה, אך הקלה זו זמנית בלבד מאחר והמחשבה האובססיבית חוזרת ונשנית. כך, המעגל האובססיבי-קומפולסיבי מתחזק ומתהדק עד שהוא לעיתים קרובות הוא צורך זמן רב ומונע תפקוד משפחתי ותעסוקתי.

כ- 2.5% מאוכלוסיית העולם המערבי סובלת מהפרעה טורדנית כפייתית, ללא הבדל בשכיחות בין גברים לנשים. ההפרעה פורצת בגיל 20 בממוצע, אך מרבית הלוקים בה  מעידים כי נטו להתנהגות טקסית כבר בילדותם. חשוב לציין כי ילדים עד גיל שבע, פחות או יותר,

הפרעה טורדנית כפייתית נחשבת להפרעת חרדה ומאובחנת כאשר מתקיימים חמשת הקריטריונים הבאים:

1. מתקיימות אובססיות או קומפולסיות אשר מוגדרות ע"פ הקריטריונים הבאים:

אובססיות:

• מחשבות, דחפים או דימויים חוזרים הנחווים כפולשניים ויצרים מצוקה או חרדה.
• המחשבות, הדחפים או הדימויים אינם דאגות פשוטות של חיי היום-יום.
• ישנו ניסיון לנטרל את המחשבות הנ"ל על ידי פעולה או מחשבה.
• ישנה הכרה בכך שהמחשבות הנן מחשבותיו של האדם עצמו ולא של גורם אחר.

קומפולסיות:

• מתקיימות התנהגויות חוזרות (רחיצה, סידור, בדיקה וכד') או פעולות מחשבתיות (תפילה, ספירה וכד') שהסובל מהאובססיות חש שהוא חייב לבצען.
• הטקסים נועדו ליצור הקלה, לשכך מצוקה או למנוע אסון כלשהו.

2. בשלב מסוים מזהה האדם כי אין היגיון במחשבותיו או במעשיו (למעט ילדים).

3. האובססיות או הקומפולסיות צורכות זמן (לפחות יותר משעה ביום) או מפריעות לשגרת החיים.

4. אם ישנה מחלה נפשית נוספת, ה- OCD אינו קשור אליה במישרין.

5. ההפרעה אינה תוצר של תרופות או חומרים אחרים.

אנשים נבדלים זה מזה במחשבות האובססיביות ובהתנהגויות הקומפולסיביות מהן הם סובלים, אך ניתן לזהות מספר קבוצות מרכזיות:

• נקיינים- אנשים אלו מבועתים ממחשבות על זיהום והידבקות במחלות עד כי הם מבלים את רוב שעות היום במניעת לכלוך, ניקיון ורחצה מוגזמת.
• מוודאים/ בדקנים- אנשים הבודקים ומוודאים שוב ושוב כי ביצעו פעולות מסוימות על מנת למנוע אסונות: ה"בדקנים" עשויים לבדוק שוב ושוב שאכן נעלו את הדלת, כיבו את הגז, כיסו את התינוק וכד' (בסרט "הכי טוב שיש", למשל, בודק ג'ק ניקולסון את מתג האור מספר רב של פעמים עד כי הוא משוכנע כי הוא אכן כבוי).
• חוזרים- אנשים העסוקים בחזרה קבועה וממושכת על פעולות שעשו. כמו המוודאים, גם הם זקוקים לחזרה על מנת למנוע אסון שצפו במוחם, אך בשונה מהם, הפעולה אינה קשורה באופן ישיר באסון אותו היא באה למנוע (כבדיקה שהדלת סגורה בכדי למנוע פריצה), אלא קשורה אליו באופן מאגי. למשל, אדם שאינו דורך על הרווח שבין מרצפות המדרכה כדי שלא יפטרו אותו מהעבודה, או אדם שיכול לפתוח ולסגור עשרות פעמים כל צנצנת שבביתו על מנת למנוע מוות של בן משפחה.
• מסדרים - אנשים הזקוקים לשמירה על סדר קבוע ומסוים של חפציהם (בד"כ באופן סימטרי) אחרת יחושו אי נוחות משמעותית. ההקפדה על סדר זה עשויה לצרוך זמן רב ולהגיע לדקדקנות מופרזת כמדידה בסרגל כי הכוסות בארון מסודרות בצורה ישרה, חלוקה אובססיבית של האוכל בצלחת וכן הלאה.
• אגרנים- אנשים אשר אינם מסוגלים לוותר על חפצים חסרי ערך (כעיתונים, שקיות ניילון וקרטונים של חלב) מתוך חשש שיזדקקו להם בעתיד. מקרים קשים של אגירה עשויים להביא למצב בו אין לאדם די מקום למגורים והוא נאלץ לשכור דירה נפרדת לו ולחפציו.
• החושבים באופן טקסי- כמו לשאר הסובלים מ-OCD, גם לאנשים אלו יש מחשבות טורדניות אך כדי לבטלם הם אינם מבצעים טקס התנהגותי אלא טקס מחשבתי כגון תפילה, ספירה או חזרה על משפטים.
• אובססיבים טהורים ("Pure o") -  אנשים החווים מחשבות שליליות שחוזרות על עצמן ומנסים ללא הצלחה לשלוט בהן. בניגוד לטיפוסים הקודמים, אלו אינם מבצעים כל טקס כדי לחוש הקלה. המחשבות שלהם יכולות להיות מבישות, מאיימות או מדאיגות. למשל, אדם עלול לחשוש שמא הוא יהרוג מישהו אם סכין יונח לידו, לכן הוא נועל את כל הסכינים בארון ונמנע מלהתקרב לחפצים חדים אחרים.

ההפרעה הטורדנית כפייתית עשויה לפגוע בתפקוד החברתי, הזוגי והתעסוקתי, ורבים מהסובלים ממנה סובלים אף מדיכאון, חרדה חברתית, התמכרויות לחומרים שונים, הפרעות אכילה והפרעות חרדה נוספות. בניגוד לאמונה הרווחת, אין עדות לקיומו של קשר בין ההפרעה הטורדנית כפייתית לבין הפרעת האישיות האובססיבית קומפולסיבית.

גישות שונות ניסו להסביר את היווצרותה של ההפרעה הטורדנית כפייתית, כאשר נראה כי גורמים ביולוגיים והתנהגותיים הם בעלי משקל רב במיוחד.  

• גורמים ביולוגיים: לא ניתן לומר בוודאות מהם הגורמים הביולוגיים המעורבים בגרימת ההפרעה, אך יעילותם של טיפולים תרופתיים מצביעה על כשל בויסות הסרוטונין במוח. כמו כן, נמצא כי אצל הסובלים מההפרעה הכפייתית ישנה פעילות מוגברת באונות המוח הקדמיות.
• גורמים התנהגותיים: גישות התנהגותיות רואות בהפרעה תוצר של למידה לא יעילה: אובססיות נוצרות דרך התניה קלאסית בה האדם מקשר בין גירוי נייטרלי לחרדה ואי נוחות. הטקסים הכפייתיים נוצרים כאשר האדם לומד לקשר בין פעולה או מחשבה (רחצה, ספירה) לבין הקלה בחרדה שמעוררת המחשבה האובססיבית. מרגע שהאדם מאתר את הטכניקה המאפשרת לו הקלה מחרדתו, הוא ימשיך להשתמש בה שוב ושוב.
• גורמים פסיכו-דינמיים: פרויד ראה בהפרעה הכפייתית תוצר של שימוש בלתי יעיל במנגנוני הגנה של בידוד וביטול: האובססיות מבטאות דחפים או רגשות מעוררי חרדה שבודדו שהיבטם הרגשי הודחק והקומפולסיות נועדו לבטל את תוצאות המחשבה או הדחף האובססיבי. בנוסף, משתמש האדם האובססיבי במנגנון של תצורת תגובה המביא אותו לאמץ עמדות והתנהגויות העומדות בניגוד לדחפיו ורגשותיו המאיימים: אדם בעל דחפים מיניים חזקים, למשל, עשוי להצטרף לתנועה הפועלת נגד "הפקרות מינית".

רבים מהסובלים מ-OCD אינם פונים לטיפול מתוך בושה, אך כאשר הם פונים לטיפול ניתן להקל על הסימפטומים באופן משמעותי. הטיפול התרופתי, הקוגניטיבי התנהגותי או שילוב של שניהם נחשבים לשיטות הטיפול היעילות ביותר. 

• טיפול תרופתי: הטיפול התרופתי העיקרי הוא טיפול בתרופות מקבוצת חוסמי הסרוטונין, אך כאשר טיפול זה אינו יעיל דיו ניתן להחליפו בקלומיפרמין, ובמקרה הצורך אף להוסיף תרופות כליתיום ואפקסור.
• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): בשיטה טיפול זו, המטפל משוחח עם המטופל על טיבן ואופיין של המחשבות האובססיביות ומערער עמו על הנחות היסוד השגויות ("אם אגע בידית הדלת אזדהם ואחלה"). כמו כן נלמדות טכניקות התנהגותיות המאפשרות למטופל להיחשף בהדרגה למושא חרדותיו (נגיעה באובייקט "מזהם", הימנעות משטיפת ידיים וסידור סימטרי של חפצים וכד').
• טיפול פסיכותרפי: טיפולים פסיכואנליטיים קלאסיים הממוקדים בניסיון להבין את הגורמים והמנגנונים שבבסיס ההפרעה נמצאו כבלתי יעילים בהפחתת הסימפטומים. עם זאת, טיפולים פסיכותרפיים עשויים לסייע בהענקת תמיכה ובהכוונת מטופלים המתקשים לשתף פעולה עם טיפול תרופתי וקוגניטיבי התנהגותי.
• ECT (טיפול בנזעי חשמל) וניתוחי צינגלוטומיה ((Cingulotomy: במקרים קשים במיוחד וכאשר טיפולים פסיכולוגיים ותרופתיים אינם מועילים דיים, ניתן לפנות לפרוצדורות אלו. בניתוחי הצינגלוטומיה מנוטרלת פעולתו של איזור במוח קטן במוח. הניתוח יעיל לכ-25-30% מהמטופלים העוברים אותו.
• טיפול קבוצתי/ זוגי/ משפחתי: טיפולים אלו אינם ממוקדים בסימפטומים האובססיביים קומפולסיביים, אך יעילים בסיפוק תמיכה לסובל מההפרעה או הכוונה לו ולבני משפחתו.

• לקריאה מורחבת על טיפולים בהפרעה: טיפול תרופתי, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, טיפול פסיכותרפי, ECT, טיפול קבוצתי, טיפול משפחתי, טיפול זוגי.