הפרעת רגישות יתר היא אחת מההפרעות בויסות החושי. ילדים הסובלים מרגישות יתר חושית יגיבו בעוצמה לגירויים שעבור אחרים יהיו נסבלים, לעיתים אפילו בלתי מורגשים כלל. גירויים חושיים אלה יהיו בלתי נעימים עבורם והם יגיבו בדחייה. רגישות היתר יכולה להיות בחוש אחד מסוים או בכמה חושים יחד, ויכולה להשתנות בעוצמתה במהלך היום. במצב של רגישות יתר למגע, למשל הילד חווה תחושות גופניות בעוצמה גבוהה. הוא סובל ממגע של בגדים מסוימים על עורו, ממגע פיזי קרוב מדי עם אחרים, שונא שגוזזים לו ציפורניים ולא נהנה ממגע עם דשא או חול. רגישות יתר של מערכת שיווי המשקל והתנועה גורמת לילד לחשוש מכול מצב של התנתקות מהקרקע. ילד הסובל מכך יחשוש מנדנדות, סולמות ומתקני שעשועים נוספים. רגישות יתר לטעם או ריח יכולה לגרום לילד לתגובת דחייה עד כדי הקאה ממאכלים או ריחות חזקים או בלתי מוכרים.

דפוס ההתנהגות האופייני להפרעה זו יכול להיות אחד מן השניים:

• חשש והססנות (Type A)
  ילדים אלה הם הססנים ונלחצים בקלות. בד"כ יהיו רגישים למגע, אור חזק, רעש, ריחות וטעמים לא מוכרים או תנועה בחלל. הם מתקשים להתמודד עם שינויים, קשה להם להרגיע את עצמם וקשה להרגיע אותם. הם נוטים להירתע מגירויים, להיצמד לדמות המטפלת או לעיתים פשוט לקפוא במקום. דעתם מוסחת בקלות, תנועותיהם יהיו לא רגועות, עם נטייה לתוקפנות ולתגובות של זעם, לעיתים עד כדי התקף זעם. מבחינה מוטורית הם יאופיינו בתנועתיות-חסר. משום שתגובותיהם לסביבה הם של הימנעות ונסיגה, התנסויותיהם  יהיו מוגבלות ויהיה עיכוב בהתפתחותם המוטורית.  הם יתקשו בתכנון תנועותיהם ובקואורדינציה מוטורית.

• 2) מרדנות והתנגדות (Type B)
  דומים ברגישותם לטיפוסים מהסוג ההססני, וגם הם נוטים לתוקפנות ותגובות זעם כלפי הסביבה ומתקשים להתמודד עם מעברים ושינויים. אלא שהתגובה ההתנהגותית של תינוקות וילדים אלה היא שונה באפיונים מסוימים: התנהגותם מאופיינת בשתלטנות, עקשנות, התנגדות לדרישות ההורים ועשיית ההפך ממה שההורה מבקש. הם תובעים  חזרתיות עיקשת ומתנגדים לשינויים. במקרים בהם השינוי הכרחי הם יפעלו בקצב איטי מאוד. ילדים בעלי הפרעת רגישות יתר בעלי דפוס התנגדותי-מרדני מאופיינים גם בכפייתיות ופרפקציוניזם.

לקריאה מורחבת על הפרעות בויסות החושי והטיפול בהן לחץ  כאן

לקריאה נוספת

•  ילד שלי מיוחד/עירית חגי הוצאת מודן (2005)