התיאורטיקן והפסיכולוג קארל רוג'רס טען שהדרך הנכונה ביותר לגדל ולחנך ילדים הינה באמצעות הערכה חיובית בלתי מותנית. רוג'רס הבחין כי רוב ההורים מתנים את אהבתם, את חיבתם ואת הערכתם לילדים שלהם על פי המידה שבה המעשים שלהם תואמים את ציפיותיהם. כך למשל, ילד שמשחק בבובות יקבל פעמים רבות נזיפה מהוריו על כך שהוא עוסק במשחקים שאינם תואמים את מינו. במקום ההערכה החיובית המותנית, הציע רוג'רס להורים ולמחנכים להחליף את גישתם להערכה חיובית בלתי מותנית, קרי, לכבד ולקבל בצורה מלאה את רגשותיו ואת מחשבותיו של הילד, ולהעניק לו חום ואהבה ללא תלות במעשיו, גם אם התנהגותו אינה מקובלת עליהם. למשל, כאשר ילד מכה את אחותו, צריכים ההורים לומר לו שהם מכבדים ומקבלים את תחושות הכעס והטינה שלו כלפי אחותו, אבל הם לא יכולים להרשות לו את ההתנהגות הזו.
את הצידוק לעצות שלו בדבר הערכה חיובית שאינה מותנית בהתנהגותו של הילד, שאב רוג'רס מהאמונה שלו, שכל ייצור נולד עם מנגנון פנימי, אותו כינה הערכה אורגניזמית. מנגנון זה מאפשר לאדם לדעת בדיוק אלו חוויות הן נכונות בשבילו ואלו לא. ככל שהסביבה תפריע פחות לתהליך ההתפתחות הטבעי של האדם, המכוון לקראת הגשמה עצמית, כך הוא יגדל ויתפתח להיות אדם אותנטי, הפועל בהתאם לתחושותיו הפנימיות, ולא על פי הנורמות וההתניות של הסביבה.
