אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד השתמש במונח העברה כדי לתאר את האופן שבו יוצרים מטופלים את יחסיהם עם המטפל או המטפלת באופן דומה לדפוסי היחסים ולרגשות העוצמתיים שהם חוו בגילאים צעירים עם דמויות משמעותיות, כגון הורים ואחים גדולים. פרויד האמין שההעברה משמשת ככלי עבודה משמעותי בטיפול, היות שהיא הופכת את הרגשות הנסתרים והנשכחים של המטופל לעכשוויים וגלויים לעין.
את המונח העברה אירוטית (או: אהבת העברה) הגה פרויד כאשר התבונן ביחד עם חברו יוזף ברויאר על המקרה המפורסם של אנה או. אנה או היתה מטופלת של ברויאר, שהגיעה אליו עם תסמינים של הזיות ושיתוקים היסטריים. באמצעות תהליך טיפולי של אסוציאציות חופשיות, הצליחה אנה להעלות זכרונות מודחקים ולהשתחרר אט אט מתסמיניה. עם זאת, הטיפול של השניים נקטע בעקבות וידויה של אנה בפני ברויאר שהיא מאוהבת בו ושהיא נושאת את ילדו ברחמה. ברויאר ידע שאנה הוזה את ההריון, ובכל זאת נבהל מכך מאוד, קטע באחת את הטיפול וברח עם אשתו לוינה. מאוחר יותר העלה פרויד בפני ברויאר את הטיעון, כי התאהבותה של אנה בו נבעה מרגשות אהבה חזקים שהיא חשה כלפי אביה, שהועברו אליו במסגרת היחסים הטיפוליים.
פרויד ראה בהעברה האירוטית ביטוי של התנגדות מצד המטופלים. הוא הציע למטפלים להכיר בכך שרגשות החיבה והאהבה שהם חשים בחדר הטיפולים אינם הודות לתכונותיהם החיוביות אלא כתוצאה מהסיטואציה האנליטית. הוא טען שהאתגר של המטפל במקרים של העברה אירוטית הוא לסייע למטופלת להתגבר על רגשותיה העזים כלפי המטפל, באמצעות הבנה כי הם אך ורק ביטוי של העברה. כך, יכול המטפל לסייע למטופלת לוותר על הסיפוק המיידי של העונג ולגייס את האנרגיה המינית הזו לטובת החיים שמחוץ לטיפול.
