הניסוי המפורסם של מילגרם נערך ב-1963 . מילגרם, אשר היה פסיכולוג חברתי מאוניברסיטת ייל, ניסה לחקור את תופעת הציות- שינוי התנהגות בעקבות קבלת פקודות מסמכות.
הניסוי התרחש באופן הבא:
המשתתפים בניסוי הגיעו למעבדה של אוניברסיטת ייל ופגשו שני אנשים- אחד היה הנסיין אשר היה לבוש בחלוק מעבדה, ואדם נוסף, לקראת אמצע חייו ובעל הופעה ממוצעת, אשר נקרא אדון וואלאס. הנסיין הסביר לנבדק ולאדון שהם משתתפים בניסוי הבודק את האפקט של הענישה על יכולת הלמידה, הנבדק משמש כמורה ואדון וואלאס משמש כתלמיד. תפקיד הנבדק היה לבדוק את יכולת הזיכרון של התלמיד. התלמיד היה קשור לכיסא חשמלי, ובכל פעם שטעה תפקיד הנבדק היה לתת לו שוקיים חשמליים.
תחילה, הנבדק והנסיין נכנסים לחדר בו נמצא התלמיד. התלמיד פונה אל הנסיין, ומביע את חששו מהניסוי, מפני שהוא סובל מבעיות לב. תשובתו של הנסיין היא שהשוקים יהיו כואבים, אך לא יגרמו לנזק תמידי. לאחר מכן, הנבדק בעצמו מתנסה ברמת הכאב של השוק, על-ידי קבלת שוק בינוני בעוצמתו. לאחר מכן הנבדק והנסיין עוברים לחדר אחר, בו הנסיין מראה לנבדק את המכשיר דרכו הוא ייתן לתלמיד את השוקים החשמליים, בעוצמה שנעה בין 15 ווולט ל450 וולט.
הניסוי מתחיל: הנבדק קורא לתלמיד רשימה של זוגות מילים שעליו לשנן, ולאחר מכן הוא בוחן האם הוא זוכר אותן, על-ידי מתן שאלות אמריקאיות. במידה והתלמיד ענה נכון, הנבדק עובר לשאלה הבאה, במידה והוא טעה, הנבדק אומר את התשובה הנכונה ונותן לו שוק חשמלי. בכל פעם שהוא טועה עוצמת השוק גדלה ב-15 וולט.
בפועל אדון וואלאס הינו משתתף סמוי, ואינו מקבל את השוקים, אך הנבדק אינו מודע לכך.
הנבדק שומע את התלמיד נאנח, ואם הזמן הוא טועה יותר ויותר, וכאשר הוא מגיע לעוצמה של 105 וולט, הוא שומע אותו נאנק מכאב. ב- 120 וולט הוא מתחיל לצעוק מכאב, ב-150 וולט התלמיד בוכה ומבקש שיוציאו אותו מהחדר, ומתלונן על כך שהלב שלו אינו עומד בכך. ב-300 וולט הוא ממשיך לצרוח ולצעוק שהוא רוצה להפסיק את הניסוי, כאשר ב-330 וולט התלמיד אינו משמיע קול יותר.
במהלך הניסוי הנבדקים פנו אל הנסיין לשם הדרכה ושאלו האם עליהם להפסיק את הניסוי. חלקם אף התעמתו עם הנסיין ובקשו להפסיק, אך הנסיין הגיב בשאט נפש ובטון רציני, ודרש מהנבדקים להמשיך: "בבקשה המשך, הניסוי מצריך ממך להמשיך, זה הכרחי שתמשיך, אין לך ברירה אחרת ואתה מוכרח להמשיך".
מטרתו האמיתית של הניסוי הייתה בחינת תגובתם של הנבדקים (ה"מחשמלים")- האם יקשיבו למצפונם או ימלאו אחר הוראות הנסיין. כאשר שאל מילגרם סטודנטים מה היו עושים אילו ניצבו בפני ניסוי מסוג זה, השיבו כולם כי לא היו ממשיכים מעבר ל-135 וולט. כמו כן, העריכו הסטודנטים כי גם אחרים היו נוהגים כמוהם. בפועל, הייתה התוצאה שונה באופן דרמטי מכפי שהעריכו הסטודנטים: 65%- 27 מתוך 40 אנשים הגיעו לעוצמה הקטלנית של 450 וולט. זאת, למרות שברור היה כי הנבדקים חשים ברע לגבי מעשיהם- הם רעדו, הזיעו ונראו מודאגים.
תוצאות הניסוי שוחזרו בתרבויות אחרות ובמדגמים של נשים וגברים, ונראה כי הגורם המרכזי שהביא לציות היה נוכחות הנסיין והעמידה מולו בבדידות: כאשר ה"נסיין" נעדר מהחדר, וכאשר "נבדק" נוסף (משתף פעולה) הביע התנגדות להליך הניסוי, ירדו אחוזי הציות באופן משמעותי.
הניסוי של מילגרם עורר ביקורת רבה ונחשב ללא אתי, עקב חשיפת הנבדקים לסיטואציה המעוררת אשמה וחרדה משמעותיות. יחד עם זאת, נחשב ניסוי זה לניסוי משמעותי אשר קידם את הבנת סוגיית הנטייה האנושית לציית לסמכות.
ביבליוגרפיה
- Brehm, S.S, Kassin,S & Steven,F.(2005). Social Psychology sixth edition. N.Y: Houghton Mifflin Company
