המודל הטופוגרפי הוא מודל אשר ניסח פרויד, אבי הפסיכואנליזה, בניסיונו להמשיג את מבנה הנפש האנושית. בשלב מוקדם יחסית של עבודתו הטיפולית החל פרויד להאמין כי רגשות והתנהגות מושפעים גם מחוויות או מזיכרונות שאינם נגישים לחוויתו המודעת של האדם. תפיסה זו הביאה אותו לתיאור מבנה הנפש ע"פ דגם טופוגרפי, המחלק את הנפש לשלוש רמות:
מודע: מחשבות, רעיונות ורגשות הנמצאים בחוויתו המודעת של האדם ברגע נתון. לדוגמא, טקסט זה מרכיב את חווית המודע של האדם הקורא אותו ברגע זה.
פרה מודע/ סמוך למודע: רגשות, זיכרונות ורעיונות אשר אינם נמצאים במודעות ברגע נתון אך ניתן להופכם למודעים ללא קושי. בחווית הפרה מודע שלך נמצא, למשל, מידע על מרכיבי ארוחת הערב של אתמול או זיכרונות על מסיבת הבר מצווה שלך.
לא מודע: רגשות, דחפים ומשאלות אשר נחשבים לבלתי מקובלים או מאיימים על התפיסה העצמית ולכן, בתהליך הגנתי של הדחקה, נותקו מהנפש והפכו בלתי נגישים עבורה. כך, למשל, עשויה חוויה של משיכה מינית לאובייקט לא הולם (אחות, אשת חבר וכד') להחוות כמאיימת מדי ולכן להיות מודחקת.
פרויד ראה בסימפטומים פתולוגיים תגובה לחומרים מודחקים מאיימים. לטענתו, הפיכת תכנים אלו למודעים מעלימה את הסימפטומים, ולכן ראה את תפקיד הפסיכואנליזה כהסרת ההגנות שמציב המטופל והעלאת התכנים המאיימים למודעות. עם הזמן הגיע פרויד למסקנה כי מודל זה אינו מדויק דיו: הוא החל לתפוס את הקונפליקט הנפשי המרכזי לא כמאבק בין מודע ללא מודע, אלא כקונפליקט מהותי המתרחש בין חלקים בתוך הלא מודע. תפיסה זו הביאה אותו לזנוח את המודל הטופוגרפי לטובת המודל הסטרוקטורלי.
לקריאה נוספת
קישורים נוספים באתר: זיגמונד פרויד, מודע, לא מודע, סמוך למודע, המודל הסטרוקטורלי, מנגנוני הגנה, הדחקה.
