אחד הרעיונות המרכזיים בעבודתו הקלינית והתיאורטית של פרויד, אבי הפסיכואנליזה, הוא ההנחה כי ההתנהגות האנושית מושפעת מחומרים נפשיים בלתי מודעים. זיכרונות, מחשבות, תשוקות ומשאלות כואבים ומאיימים עשויים לעורר, במידה ונכיר בהם, חרדה ואיום בלתי נסבלים. לכן, מפעיל האגו מנגנוני הגנה שונים אשר מונעים את עלייתם של תכנים אלו למודעות.
הדחקה היא מנגנון ההגנה המנתק מהנפש תכנים, חוויות וזיכרונות מאיימים, והופך אותם לבלתי נגישים למודעות. ההדחקה מתבצעת באופן חד פעמי, אך שימורה (מניעת חדירת התכנים למודעות) צורך אנרגיה נפשית. ביטוי להדחקה הוא, למשל, מצב בו נערה אינה זוכרת כי עברה התעללות מינית: השכחה תאפשר לה שלא לחוות את הרגשות הקשים הכרוכים בעיבוד האירוע הטראומטי. עם זאת, מחיר ההדחקה עשוי להיות התעוררות סימפטומים פתולוגיים שונים (דיכאון, הימנעות מקשרים בין אישיים) שמקורם אינו ברור, כביכול.
ביבליוגרפיה
אישיות: תיאוריה ומחקר/ ביטמן ואחרים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1992.
