קשה לדמיין את חיינו ללא היכולת להשתמש בזיכרון. זיכרונות על חיינו מעצבים את האופן בו אנו תופסים את עצמנו ואחרים; היכולת להשתמש בזיכרון מאפשרת לנו לרכוש מידע אשר ישמש אותנו בעתיד. הסובלים מדמנציה מאבדים את יכולות הזיכרון הבסיסיות באופן שפוגע בתפקודם באופן משמעותי.
דמנציה היא שם לקבוצת הפרעות שמתאפיינות בקשיים בחשיבה, לרבות פגיעה בזיכרון. הפרעות אלו נגרמות כתוצאה ממצב רפואי או פגיעה פיזיולוגית, ומסווגות לפי סיבות אלו. למשל: דמנציה כתוצאה מאלצהיימר, דמנציה כתוצאה מפרקינסון ועוד. להפרעת הדמנציה מתלווה לפחות אחד מהסימפטומים הבאים: אפאזיה (פגיעה בכישורי שפה), אפרקסיה (חוסר יכולות לדיוק בתנועות), אגנוזיה (חוסר יכולת להכיר או לזהות עצמים), או פגיעה ביכולת ביצועית אחרת. הפגיעה ביכולות הקוגניטיביות היא הדרגתית ומתמשכת, והסובל מההפרעה מתקשה להיזכר באירועי חיים קודמים וללמוד חומר חדש. ההפרעה גורמת לירידה משמעותית בכל תפקודי החיים, החברתיים והתעסוקתיים.
שכיחות ההפרעה
שכיחות ההפרעה משתנה לפי המחקרים השונים והתרבויות השונות בהם התבצעו. נראה כי שכיחות ההפרעה עולה עם הגיל, במיוחד בדמנציה כתוצאה מאלצהיימר. השכיחות בקרב גילאי 65-69 נעה בין 1.4% ל- 1.6%, כאשר מעל גיל 85 השכיחות עולה ל- 16% עד 25%.
אבחנה עפ"י ה-DSM
האבחנה ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:
שיבושים קוגניטיביים: פגיעה בזיכרון שכוללת חוסר יכולת לשמר חומר קיים או חוסר יכולת ללמוד חומר חדש. בנוסף, אחד או יותר מהשיבושים הבאים: אפאזיה, אפרקסיה, אגנוזיה או ליקויים ביכולת ביצועית אחרת (כמו ארגון, תכנון, הפשטה).
ירידה חדה בתפקוד החברתי או התעסוקתי.
קימת ירידה הדרגתית ומתמשכת של היכולת הקוגניטיביות.
סיווג ההפרעה ניתן על פי הגורם לה: HIV, פרקינסון, אלצהיימר ושלילת שאר הגורמים.
גורמים להפרעה
דמנציה נגרמת כתוצאה של פגיעה פיזיולוגית או מצב רפואי מתמשך. הסיבות לדמנציה יכולות להיות: פרקינסון, אלצהיימר, פגיעות ראש, מחלות לב, HIV ותסמונות רבות ומגוונות. נראה כי יש גורמים שיכולים לעכב או להאיץ את המחלה:
גורמים פסיכו-חברתיים - נראה שחומרת המחלה נקבעת על פי האינטליגנציה וההשכלה של האדם. ככל שהאדם אינטליגנט ומשכיל יותר כל הוא בעל חסינות רבה יותר להידרדרות בתפקודי חשיבה.
גורמים פסיכולוגיים- נראה שדיכאון וחרדה גורמים להאצת ההידרדרות.
טיפול
ראשית הטיפול בדמנציה הוא הבהרת המקור שלה. דמנציה שמקורה במחלת לב לדוגמה תצריך שינוי של הרגלי אכילה ופעילות גופנית. הגישה הטיפולית הכללית עבור הסובלים מדמנציה היא טיפול רפואי מתמשך ותמיכה רגשית בחולה ובמשפחתו. הטיפולים השונים נועדו להקל על הסימפטומים של ההפרעה.
טיפול תרופתי - במקרים של מצב רוח דיכאוני יינתנו תרופות נוגדות דיכאון, במקרים של הלוצינציות או דלוזיות יינתנו תרופות אנטי פסיכוטיות, וכאשר ישנן הפרעות בשינה יינתנו תרופות מסוג בנזודיאזפינים.
טיפול פסיכו-חינוכי - בטיפול זה מוסברת משמעות המחלה והגורמים לה למטופל. כך, לומדים הסובלים מהמחלה לנהל את חייהם בהתאם למגבלות ולזהות פעילויות בהם הם יכולים להצליח.
טיפול פסיכודינאמי עבור בני המשפחה- ההתמודדות עם התדרדרותו הנפשית-קוגניטיבית של בן משפחה מעוררת פעמים רבות קשיים ומצוקה בקרב בני המשפחה. על כן, טיפולים פסיכולוגיים המספקים תמיכה עשויים להקל על ההתמודדות המורכבת של סביבתו של החולה בדמנציה.
לקריאה נוספת
לקריאה מורחבת על שיטות הטיפול הקיימות: טיפול תרופתי, טיפול פסיכולוגי
ביבליוגרפיה
DSM-IV (1994) American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC: American Psychiatric Press.
