דמות התקשרות הינו המונח שבה כינה הפסיכיאטר ג'ון בולבי, הוגה תיאוריית ההתקשרות, את הדמות העיקרית המטפלת בתינוק לאורך שנותיו הראשונות (לרוב האם). לדמות ההתקשרות יש תפקיד משמעותי בקביעת אופי הקשר עם התינוק בתקופת חייו הראשונה. איכות ההתקשרות של התינוק וסגנון ההתקשרות שלו, מושפעים במידה רבה מאיכות הטיפול ומהזמינות הרגשית של דמות ההתקשרות בתקופה זו. דמות התקשרות זמינה ורגישה, המגיבה במהירות לצרכיו ולאותותיו של התינוק, תפתח אצלו ביטחון לגבי זמינותה בעת מצוקה. לעומת זאת, תינוק שהדמות המטפלת שלו היתה לא זמינה, לא עקבית ולא מגיבה, יפתח חוסר ביטחון, שיבוא לידי ביטוי בצורה חזקה בעיתות מצוקה ובמצבי פרידה. אחת התוצאות של הזנחה או התעללות מצד דמות ההתקשרות בשנים הראשונות הינה הפרעת התקשרות, המוגדרת כליקויים עמוקים וקבועים בתחושת הביטחון של הילד, הבאים לידי ביטוי בין השאר באופן התגובה שלו למבוגרים ולילדים אחרים.
אפטר, א., הטב, י., ויצמן, א. וטיאנו, ש. (1997). פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. תל אביב: דיונון, אוניברסיטת תל-אביב.
זיו, ל. (2006). הקשר בין איכות השינה של התינוק וסגנון ההרגעה ההורי לבין דפוס התקשרות בגילאי ששה חודשים ושנים עשר חודשים. עבודת גמר לקראת תואר מוסמך במדעי החברה, אוניברסיטת תל-אביב.
