בשנות ה-70' בארה"ב תבעו מספר גדול של נשים את אבותיהן בטענה שאלו פגעו בהן מינית בילדותן. רבות מנשים אלו טענו כי עד בגרותן לא זכרו את ההתעללות, ונזכרו בה רק באמצעות טיפול פסיכולוגי או היפנוזה. הבסיס לטענתן של נשים אלו הוא במנגנון הדיסוציאציה :

דיסוציאציה היא מנגנון הגנה בלתי מודע המבוסס על הפרדת התנהגויות או תהליכים נפשיים מיתר הפעילות הנפשית המודעת. כלומר, בתהליך הדיסוציאציה מתרחש תהליך של נתק מהחוויה כולה או חלק מרכיביה, המתבטא בהפרת האינטגרטיביות של פונקציות נפשיות כזיכרון, זהות או תפיסת הסביבה. דיסוציאציה מתרחשת בד"כ בתגובה לחוויה בלתי נסבלת או מכאיבה באופן קיצוני אשר הנפש אינה יכולה לשאתה ולכן, באופן בלתי מודע, מבודדת אותה מהרצף החוויתי המודע. דוגמא קלאסית לדיסוציאציה היא מצב בו אישה שנאנסה אינה מסוגלת לזכור את פרטי האירוע.

דיסוציאציה היא המאפיין המרכזי של קבוצת ההפרעות הדיסוציאטיביות.