לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים בייאוש "הוא פשוט טיפוס עצבני"; "היא כזאת, אי אפשר לשנות אותה"... אמירות אלו ודומות להן מצביעות על הנטייה האנושית הבסיסית לסווג אנשים ולנסות למיינם לקבוצות שונות.
למעשה, הניסיון למיין בני אדם לפי טיפוסים שונים הוא עתיק יומין. עוד במאה ה 5 לפנה"ס חילק היפוקרטס, הרופא היווני, את בני האדם ל 4 טיפוסים: הדיכאוני, הרגזן, האדיש והשמח. הוא קישר טיפוסים אלה לארבעה נוזלי גוף: מרה שחורה, מרה צהובה ריר ודם. במאה ה- 19 פרנץ גל, אבי "תורת הפרנולוגיה", טען שהתפתחות המוח והגולגולת מעידים על אישיות האדם. הוא בנה את תורתו על בסיס ההנחה שאזורים שונים במוח, האחראים על תפקודים מסוימים ותכונות אופי, מתפתחים בצורה שונה אצל טיפוסים שונים. זיהוי טיפוסי האישיות השונים אפשרי לפיכך באמצעות מישוש צורת הגולגולת שלהם.
כיום גישת התכונות לא מחפשת קשר בין משתנים גופניים ואישיות האדם, אך היא נחשבת עדיין לאחת הגישות לחקר האישיות, העוסקת במיון בני האדם לקבוצות שונות. הניסיון הוא לאפיין בני אדם לפי הנטיות ההתנהגותיות שלהם. בניגוד לגישה הדינאמית, זוהי אינה גישה העוסקת בגרעין האישיות או בהתפתחותה, ואינה מנסה למצוא גרעין משותף בין בני האדם. העיסוק של גישת התכונות הוא באבחון של טיפוסי אישיות, התכונות המאפיינות אותם וההתנהגויות הנובעות מתכונות אלה. קטל ושאלון 16 גורמי האישיות שחיבר הוא נציג מובהק של שיטה זו.
לקריאה נוספת
קישורים נוספים באתר: תיאוריות אישיות, MMPI, קטל, big 5
