המונח "בשלות פיליאלית" מתייחס לבשילותו הרגשית של הילד הבוגר המאפשרת לו לטפל בהוריו הזקנים ולעזור להם באופן פעיל. כאשר תפקוד המשפחה תקין, מונעת העזרה להורים ע"י רגשות אהבה ומחויבות, מבלי שתפגע האוטונומיה של ההורה או הילד.
היכולת לטפל בהורה מבלי שתפגע האוטונומיה של הילד מותנית גם בהתחשבותו של ההורה ויכולתו לקבל גם את מה שאין הילד מסוגל לעשות עבורו. לעומת זאת, קונפליקט משמעותי עשוי להיווצר, למשל, כאשר ההורה חש כי רק מגורים משותפים עם הבן משמעם טיפול מסור, אך הבן חש כי אינו מסוגל לגור עם ההורה. בנוסף, כאשר ישנה סולידריות משפחתית המתבטאת, למשל, בתמיכת האישה והנכדים בטיפול בהורים, גדלה היכולת להשגת בשלות פיליאלית.
לקריאה נוספת: להיות אמא של אמא שלי-טיפול בהורים מזדקנים
