"אני לא מאמין שאכלתי כ"כ הרבה" אנחנו יכולים לומר אחרי ארוחה גדולה במיוחד, אבל גם אז, אנו חשים כי השליטה לכמות המזון שאכלנו נמצאת בידנו.
אכילת בינג', לעומת זאת, הנה הפרעת אכילה, בה מתקיימות אפיזודות חוזרות ונשנות של בולמוסי אכילה חסרי שליטה. האכילה תהיה של כמויות אוכל גדולות במיוחד, והכמויות הנאכלות בפרק זמן קצוב (בד"כ עד שעתיים) הן באופן מובהק גדולות בהרבה ממה שרוב האנשים יאכלו באותן נסיבות ובאותו פרק זמן. תחושת חוסר שליטה מאפיינת את התקפי האכילה הללו, והאכילה נמשכת עד כדי תחושת מלאות קיצונית ולא נעימה. במקרים רבים תחושת חרטה על כמויות המזון שהוכנסו לגוף מופיעה מיד לאחר מכן. אם תחושת החרטה מביאה לפעולה יזומה של ריקון הגוף ממזון, התקפי הזלילה יהוו חלק מהפרעת אכילה רחבה יותר: הסובלים מבולימיה, או מאנורקסיה נרווזה בתת הסוג עם התקפי זלילה, יחושו דאגה יתירה לצורת הגוף ומשקלו, וינקטו בפעולות של ריקון עצמי, כמו הקאה מכוונת, שימוש בחומרים משתנים או משלשלים או פעילות גופנית מוגזמת. התנהגויות אלה נקראות "התנהגויות מפצות", והסובלים מבולימיה יחוו את התקפי האכילה וההתנהגות המפצה לעיתים קרובות במיוחד (פעמיים בשבוע או יותר).
ללא ההתנהגות המפצה והחשש מהשמנה נחשבת אכילה מסוג בינג' ל"הפרעת אכילה לא ספציפית", אם היא מלווה בתחושת מצוקה ומתרחשת לפחות יומיים בשבוע למשך כשישה חודשים. בנוסף צריכים להופיע שלושה או יותר מהמאפיינים הבאים (מתוך ה DSM):
אכילה מהירה מהרגיל.
אכילה עד תחושת אי נוחות ומלאות יתרה.
אכילה של כמויות מזון גדולות גם ללא תחושה פיזית של רעב.
אכילה לבד, בסתר, מתוך תחושת בושה או מבוכה.
אכילת היתר מלווה בתחושת גועל עצמי, דיכאון או אשמה.
