אינסטינקטים מיוחסים לרב לתגובות מולדות אשר מופיעות באופן ספונטני, ללא צורך בלמידה או בהתנסות, כגון מציצה, יניקה או נשימה. זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, השתמש במונח זה באופן רחב יותר:
פרויד ראה אינסטינקטים כמצבים של עוררות פיסית פנימית המניעים את האדם להתנהגות המכוונת לביטול העוררות. האינסטינקט מורכב משלושה רכיבים: מקור- מצב העוררות הפיסית (למשל, רעב); מטרה- צורך בפעולה שתביא לביטול העוררות (למשל, פעולת היניקה אצל התינוק); ואובייקט- יעד שעשוי לספק את הצורך (למשל, שד האם). פרויד הניח כי קיימים אינסטינקטים רבים אשר ניתן לשייך לשתי קבוצות עיקריות:
אינסטינקטים של מוות / טנאטוס (Thanatos): פרויד האמין בעקרון הנירוונה על פיו בכל אדם קיימת שאיפה לשלווה ולאיזון, המתבטאת בדחף למוות.
אינסטינקטים של חיים: אינסטינקטים האחראיים לפעולות שימור עצמי והמשכיות כרעב ומין. פרויד הדגיש במיוחד את השפעת האינסטינקטים המיניים (ארוס) והליבידו (האנרגיה הנפשית העומדת בבסיס האינסטינקטים המיניים).
מאחר ושתי קבוצות האינסטינקטים מנוגדות זו לזו, מהווה ההתנהגות פשרה בין דרישותיהן השונות. כך, למשל, פרויד הניח כי אינסטינקטים של מוות מייצרים תוקפנות המופנית כלפי העצמי, אך עקב מאבקה עם יצר החיים מומרת תוקפנות זו ומופנית כלפי הסביבה החיצונית.
