אגו ליבידינלי הינו מונח אותו טבע הפסיכואנליטיקאי רונלד פיירברן. פיירברן הסתמך על המונח ליבידו, אשר הוגדר בתיאוריה הקלאסית של פרויד בתור מכלול היצרים המיניים של האדם, אשר שוכנים באיד ומשמשים כמניע לכלל ההתנהגות האנושית. לעומת פרויד, טען פיירברן כי הליבידו איננו מוּכוון-עונג אלא מוּכוון-אובייקט, כלומר, המטרה היסודית של האדם איננה השגת עונג אלא השגת קרבה אל האובייקטים המשמעותיים (כגון ההורים ואחרים משמעותיים לאורך החיים). פיירברן טען כי האגו מתפתח לאורך החיים בתגובה להתנסויות הממשיות עם ההורים בילדות. האגו הליבידינלי הינו החלק של האגו המתפתח בעקבות התגובות של ההורים אל הילד, אותן הוא תופס כמפתות ומבטיחות. בבגרות, האגו הליבידינלי הוא החלק של האישיות המכוון את האדם ליצור קשרים ומגע עם אנשים בעולם החיצוני. במקרים פתולוגיים הוא עשוי להוביל לתלותיות-יתר ולאובדן עצמי בתוך קשרים, המאפיינים למשל הפרעת אישיות תלותית.
לקריאה נוספת: רונלד פיירברן, אגו אנטי-ליבידינלי, אגו מרכזי.
