כאשר אנו נאלצים להישאר בבית במשך מספר ימים ברציפות, אנו עשויים לחוש "חנוקים" ולהשתוקק "לחזור אל העולם". אנשים הסובלים מאגורפוביה, לעומת זאת, עשויים לבלות את מרבית חייהם בין ארבעה קירות. הפירוש המילוני לאגורפוביה הינו "בעת חוצות" והוא מבטא פחד עמוק, לא מציאותי, שאדם חש כשהוא נמצא במקומות ציבוריים או במרחבים גדולים ופתוחים. עם זאת, המונח הפסיכולוגי התפתח והוא כולל גם היבטים הקשורים למרחבים פתוחים נוספים כמו נוכחות של קהל רב, פחד לעזוב את הבית, חשש מכניסה לחנויות ומקומות ציבוריים, קושי בנסיעה לבד בתחבורה ציבורית וכן הלאה.
בבסיס האגורפוביה עומד הפחד מפני שהייה במקומות מהם יתקשה האדם להימלט או לקבל עזרה במקרה הצורך: במרבית המקרים מדובר באנשים הסובלים מהתקפי פאניקה וחוששים מהישנות ההתקפים במקום בו יתקשו להשיג עזרה, אך בחלק מהמקרים מתפתחת אגורפוביה המבוססת על חששות אחרים (למשל, פחד מהתקף לב במקום בו קשה להשיג טיפול רפואי). כך, נמנעים הסובלים מאגורפוביה משהייה במקומות סגורים והומים (קולנוע, קניון) או משהייה במרחבים פתוחים. אגורפוביה נחשבת להפרעה המגבילה ביותר מבין הפוביות הקיימות: רבים מהסובלים מאגורפוביה חשים בטוחים בביתם בלבד ומשתדלים להימנע מיציאה ממנו או לצאת לאזורים מוכרים ובליווי אנשים מוכרים עמם הם חשים בטוחים.
אבחנה ע"פ ה DSM-4
אבחנת אגורפוביה ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:
קיימת חרדה משהייה במקומות או סיטואציות מהם הבריחה מלווה בקושי (או מבוכה), או שעזרה לא תגיע במקרה שהתקף פאניקה (או סימפטומים דומים לו) לא צפוי יפרוץ. פחדיו של האגורפובי הם בדרך כלל קבוצה טיפוסית של מצבים הכוללים: שהייה לבד מחוץ לבית, עירוב בקהל, עמידה בתור, עמידה על גשר, נסיעה באוטובוס, ברכבת ובמכונית.
קיימת הימנעות מהסיטואציות המאיימות, צורך בליווי בעת השהייה בהן או שהן מלוות במצוקה ברורה או חרדה מהתקף פאניקה.
החרדה או ההימנעות הפובית אינה עומדת בקריטריונים של הפרעה אחרת כפוביה חברתית (הימנעות ממצבים חברתיים מתוך פחד ממבוכה), פוביה ספציפית (פחד המוגבל לסיטואציה ספציפית כמו למשל: פחד ממעליות), הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (למשל: פחד מלכלוך) הפרעת דחק פוסט- טראומתית) או הפרעת חרדת נטישה.
האדם אינו עומד בקריטריונים של הפרעת פאניקה.
ההפרעה אינה נגרמת עקב השפעה ישירה של מצב פיזיולוגי, כתוצאה משימוש בחומרים (למשל: סמים או תרופות), או מצב רפואי כללי.
שכיחות ההפרעה
שכיחות ההפרעה באוכלוסייה נעה בין 2-6%, כאשר חלק מהאגורפובים מפתחים אף דיכאון והתמכרויות לחומרים שונים.
גורמים
כיום מקובל לחשוב כי שילוב של פגיעות ביולוגית או גנטית עם השפעה סביבתית מהווה את ההסבר המקיף ביותר להפרעה. מרבית הגישות רואות באגורפוביה הרחבה, או החמרה, של הפרעת הפאניקה ומניחות כי הפחד מהתקף הפאניקה מביא לפחד ממקומות שונים ולהסתגרות שבעקבותיו.
גורמים ביולוגיים וגנטיים: הטענה ביולוגית היא קיומה של רגישות יתר של מערכת העצבים. רגישות זו מביאה לתגובתיות חזקה לגירויים וקושי לשוב למצב רגיעה, ומתוך כך להסתגרות ופחד מיציאה מהבית. כמו כן, על אף המחקר המועט יחסית בתחום, נראה כי קיים בסיס גנטי להפרעה.
גורמים פסיכולוגיים: גישות קוגניטיביות והתנהגותיות רואות את האגורפוביה כנובעת תהליך למידה לקוי בו מקושר התקף הפאניקה לגירויים ניטרליים (קניון, אוטובוס), והאדם מפתח פחד ממקומות אלו ודומים להם, ומעדיף להסתגר בביתו. כמו כן, עשויה האגורפוביה לנבוע מנטייה לפרשנות מוגזמת של סימפטומים גופניים היוצרת תחושת סכנה מתמדת (לדוגמא, אדם המפרש את הזעתו כסימן להתקף לב מתקרב עשוי להרגיש חוסר ביטחון במקומות בהם יתקשה להשיג עזרה רפואית ויעדיף לצאת מהבית רק בלווית אדם מוכר).
גישות פסיכואנליטיות קישרו את האגורפוביה לאובדן הורה או חרדת פרידה בילדות: שהייה במקומות ציבוריים משחזרת את חווית הפחד הילדי מנטישה ומביאה לצורך בהסתגרות בבית.
טיפול באגורפוביה
כאמור, אגורפוביה נחשבת לאחת ההפרעות המגבילות ביותר את תפקודו של הסובל ממנה. יחד עם זאת, טיפול קוגניטיבי- התנהגותי, טיפול תרופתי או שילוב של השניים מביאים במרבית המקרים לשיפור דרמטי. לעיתים מתווספים לטיפולים אלו גם פסיכותרפיות משפחתיות או פרטניות.
טיפול התנהגותי - קוגניטיבי (CBT): במסגרת טיפול זה מזוהות תפיסותיו השגויות של המטופל על התקפי הפאניקה או הסימפטומים הגופניים מהם הוא חושש, והמטופל לומד לווסת ולנטרל אמונות אלו ("זה שיש לי סחרחורת לא אומר שאני על סף התקף"). כמו כן, לומד המטופל טכניקות הרגעה ושליטה עצמית ונחשף באופן הדרגתי לגירויים המאיימים. למשל, מטופל החושש לצאת מביתו יצא תחילה לרחוב הקרוב בליווי בן משפחה, בהמשך יצא רחוב ראשי, וכן הלאה.
טיפול תרופתי: הטיפול התרופתי המקובל להפרעה הוא טיפול בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה (בנזודיאזפינים, חוסמי SSRI), כאשר במרבית המקרים מלווה הטיפול התרופתי בטיפול פסיכולוגי.
לקריאה נוספת
לקריאה מורחבת על שיטות הטיפול: טיפול קוגניטיבי התנהגותי, טיפול תרופתי.
ביבליוגרפיה
Barlow D.H.(2001) clinical handbook of psychological disorders. The Guilford press. Third edition.
American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Book 1994; Washington DC: American Psychiatric Press, Inc.: 683.
Wells A. (2005). Cognitive therapy of anxiety disorders. Wiley Pub'
