אבריאקציה הוא המונח שטבע אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד בהתייחסו לפורקן רגשי המשחרר את האדם מזיכרון החוויה הרגשית המלווה אירוע טראומטי, ועלולה להפוך אותו למקור לקשיים רגשיים.

פרויד הניח כי אירוע טראומטי מלווה בחוויות רגשיות שונות- בכי, כעס, רצון לנקמה וכן הלאה. כאשר האדם שחווה אירוע טראומטי מסוגל לחוות רגשות אלו, הרגש המלווה את האירוע הטראומטי משתחרר וזיכרון החוויה הטראומטית נותר מתון וניתן להכלה. לעומת זאת, כאשר התגובה הרגשית מדוכאת הזיכרון נותר קשור באופן עוצמתי בחוויה הרגשית, אשר ממשיכה להתקיים באופן הרסני.  לדוגמא, כאשר נפגעת גילוי עריות אינה מסוגלת לחוש כעס על האב הפוגע עקב התקשרותה העזה אליו, החוויה הרגשית של זעם עצום תמשיך ללוות אותה.

דיכוי זה של החוויה הרגשית המלווה אירוע טראומטי עשויה לנבוע, לטענתו של פרויד, ממצב נפשי היפנוטי או מבוהל ביותר בעת האירוע הטראומטי, נסיבות חיצוניות- חברתיות בדרך כלל- המגבילות את לגיטימיות החוויה הרגשית ו/או אירוע אשר האדם מרגיש צורך להדחיקו ולכן אינו יכול לעבדו ולחוות אותו  מבחינה רגשית.

ניתן להתבונן בגורמי דיכוי אלו באמצעות הדוגמא של נפגעת גילוי העריות: הפגיעה המינית מהווה התקפה גופנית ונפשית קשה המלווה באימה ולעיתים במנגנונים דיסוציאטיביים אשר מדכאים באופן הגנתי את האפשרות לחוות את מלוא החוויה הרגשית הנלווית לפגיעה. במקביל, התקיפה המינית מהווה פגיעה אקוטית בקשר ההורה-ילד ובחווית המוגנות ולכן גדל הסיכון לדיכוי של כעס, השפלה ורגשות נוספים אשר נחווים כמאיימים עוד יותר על הקשר עם ההורה ("אם אכעס עליו- אפגע יותר? אאבד לגמרי את ההגנה שעוד נותרה לי?"). באופן טבעי, הבושה, האשמה והכאב המלווים את הפגיעה המינית אף מחזקים את הצורך בהדחקת האירועים.

פרויד הניח כי אבריאקציה מתרחשת פעמים רבות באופן טבעי במקביל לאירוע הטראומטי עצמו, אך יכולה להתרחש גם בפסיכותרפיה.

פרויד ראה באבריאקציה את גורם הריפוי המרכזי העומד בבסיס השיטה הקתרטית- שיטת הטיפול המבוססת על העלאה וחוויה מחדש של אירועי עבר טראומטיים, והשגת אבריאקציה באופן זה.

הנחתו הראשונית של פרויד היתה כי היפנוזה היא הדרך היחידה לאבריאקציה מאחר ודרכה יכול המטופל להיפטר מההגנות לחוות מחדש את הזיכרון הטראומטי- אך הפעם לחוות גם את החוויה הרגשית הנלווית לו, שדוכאה באירוע המקורי. עם הזמן פרויד למד כי גם באמצעות פסיכותרפיה המבוססת על שיחה ואסוציאציות חופשיות, המטופל יכול להגיע לאבריאקציה.

בעבר נחשבה האבריאקציה לאמצעי המרכזי דרכו מרפאת הפסיכואנליזה, אך כיום מודגשים גם תהליכים נוספים המשמעותיים לריפוי. יחד עם זאת, מונח האבריאקציה נחשב למונח אשר היווה את הבסיס לזיהוי תופעות נוספות המתרחשות בחדר הטיפולים ומחייות אירועי או קשרי עבר של המטופל, כהעברה וביטוי בפעולה.