"זה מי שהוא. אין מה לעשות"; אם הייתי יודעת שהוא כזה, הייתי נזהרת מראש..."

היכולת להעריך ולזהות תכונות שונות באנשים איתם אנו באים במגע היא יכולת משמעותית המאפשרת לנו "לסנן" את האנשים אשר נתפסים בעיננו כלא מתאימים לנו ("הוא נראה בנאדם רע"; היא לא נראית לי רצינית") ולקרב את אלו הנראים לנו מתאימים לצורכינו ("מיד הרגשתי שאפשר לסמוך עליה"). מטבע הדברים, איננו מצליחים "לאבחן" את אישיותם של אחרים על סמך רושם ראשוני בלבד, ולעיתים גם לא במשך שנים.

אבחון פסיכודיאגנוסטי הוא סוללת מבחנים אותם מעבירים חלק מהפסיכולוגים (קליניים תעסוקתיים, שיקומיים ועוד) במטרה להעריך ולהציע תמונה מקיפה ככל האפשר של אישיות הנבחן. האבחון כולל מבחני אינטליגנציה ומבחנים השלכתיים (רורשאך, ממבחן ציורים וכן הלאה) וממצאיו מאפשרים התבוננות בתימות המעסיקות את הנבחן, זיהוי הפרעות נפשיות, איתור נקודות חוזק וחולשה וכן הלאה.

אבחונים פסיכודיאגנוסטיים משמשים פסיכולוגים במספר הקשרים:

• אבחנה נפשית: האבחון מיועד להקל על תהליך האבחון וזיהוי קשייו של המטופל.
• כתיבת חוות דעת: אבחון פסיכודיאגנוסטי מספק חוות דעת אישיותיות במקרים משפטיים כעבריינות, מסוגלות הורית וכן הלאה. כך, למשל, האבחון מאפשר זיהוי האם אדם אשר ביצע עבירה מינית עשה זאת מאחר והוא בעל קווי אישיות פסיכופתיים או מתוך חוסר הבנה בסיסית של נורמות חברתיות הנובעת, למשל, מאינטליגנציה בלתי תקינה.  
• מבחני קבלה: חברות כוח אדם רבות עושות שימוש באבחון הפסיכודיאגנוסטי או חלקים ממנו בכדי לזהות מועמדים שמתאימים/אינם מתאימים למשרות מסוימות. למשל, במידה והאבחון מצביע על קושי משמעותי בקשרים בין אישיים עשוי המאבחן שלא להמליץ על הנבחן למשרת ניהול צוותים.
• המלצות לטיפול פסיכותרפי: יכולתו של האבחון להצביע על קווים אישיותיים ונושאים המעסיקים את הנבדק עשויה לעזור בהתאמת הטיפול והדגשת הנושאים הדחופים. כך, למשל, במידה והאבחון מצביע על חרדה חברתית קיצונית עשוי המאבחן להמליץ על טיפול פרטני ולא קבוצתי. 

חשוב לשים לב  כי אבחון פסיכודיאגנוסטי אינו אבחון דידקטי- אבחון דידקטי אינו אבחון אישיותי אלא אבחון המתמקד בזיהוי הכוחות והקשיים ברכישת מיומנויות לימודיות בסיסיות כקריאה, חשבון, שפה זרה וכן הלאה.